פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 3

כתוב אחד אומר קומתו שלשים אמה. במלכים ו' והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשי' אמה קומתו:

וכתוב אחד אומר. שם ודביר בתוך הבית מפנימה וגו' ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו והוא בית קדשי הקדשים ולפני הדביר הוא פנימיות הדביר היה עשרים וגו' ולא קחשיב קומתו אלא עשרים אמה:

ולא הוה דשמעה. לא הוה בידיה ולא השיב לו כלום:

מן הקרקע ולמעלן וכו' מן הדביר ולמעלן עשרים אמה. כלומר שכותל ההיכל גבהו שלשי' אמה והדביר אין גבהו אלא עשרה וקחשיב מן הדביר ולמעלן עשרים אמה ומתמה רבי אבהו על זה וקאמר מפכליה דביר הוא פורץ ופוחת את הדביר משיעורו והלא דביר היה קומתו כקומת ההיכל מן הקרקע ועד הקורות כדכתיב התם ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים. והפסוק הנרשם בספר טעות הוא ובאולם לקמן הוא דכתיב בבית יער הלבנון ואולם הכסא וגו' וספון בארץ וגו'. מפכליה מלשון פרצה הוא עת לפרוץ תרגום ירושלמי עידן פכירה:

מן הכרוב ולמעלן עשרים אמה. דבכתוב השני לא קחשיב אלא משפת הכרובים ולמעלה שהכרובים על הקרקע היו עומדין וגבהן עשרה:

שאין מקום דביר עולה מן המנין. כלומר מקום גופו הכרובים אינו מן המנין וקרי להו דביר משום דבהאי קרא דביר כתיב ומפרש לה אכרובים כדלעיל וקמ"ל קרא במה דלא קחשיב אלא מין הכרובים ולמעלן לומר לך שאף אלו העשרה הם כהעשרים שלמעלן מה למעלן חלל הוא אף אלו אין גוף הכרובים אוכל בתוך האויר כלום שהרי כנפי הכרובים היו מחזיקין עשרים אמה כמו רחב בית קדשי הקדשי' כדכתיב וחמש אמות כנף הכרוב האחת וגו' ונמצא גוף הכרובים בנס היו עומדין:

ולא מקום ארון. כדמייתי מהברייתא שהיה עומד באמצע והיה ריוח וחלק בבית עשר אמות לכל רוח סביב ובנס היה עומד: