פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' הכא את אמר הגיעו והכא את אמר וכו'. כלומר דפריך הא ברישא קתני אם אמר הן חסר הן יתיר עד רובע הגיעו יותר מכאן יעשה חשבון וקס"ד דלעולם הרובע הגיעו ואפי' המותר יותר מהרובע ויותר מכאן יעשה חשבון דקאמר מה שהוא בתוספת יתר על כדי רובע לסאה על זה יעשה חשבון להחזיר לו הקרקע או המעות כמו דמפרש לקמיה ומה הוא מחזיר לו וכו' אבל הרובע לעולם אין צריך להחזיר לו וא"כ קשיא הא דקתני בסיפא לא את הרובע וכו' ומשמע דה"ק לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא אף כל הרבעין כלן דכשיש תוספת יתר על כדי רובע לסאה שוב אין כאן מחילה וצריך להחזיר לו את הכל או בקרקע או במעו' והא רישא הגיעו על הרובע קתני:

אמר. ומשני אמרי. לא כדקס"ד אלא דרישא ה"נ קאמר יותר מכאן על כדי רובע לסאה יעשה עמו חשבון על הכל וכדפרישית במתני' דהא דקאמר לא את הרובע וכו' אכולה מתני' קאי וטעמא כדמסיק:

מכיון שאת מוציאו לפחות מחבל. כלומר מכיון שאתה מוציא מדין הזה לדין פחות מחבל וכלו' שאין כאן דינו כפחות מחבל דפחות מחבל היינו היכא דאמר ליה הן חסר הן יתיר ונקרא פחות מחבל לפי שאינו בצימצום. ובהן חסר הן יתיר הוא דאמרינן דעד רובע הגיעו ומכיון שכאן הוא יותר מרובע שוב אין דינו כהן חסר או יתיר דלא אמרו אלא רובע דוקא וא"כ מחזירו אתה לדין יותר מרבע לדין מדה בחבל דכמו מדה בחבל דינו יותר כל שהוא יחזיר ה"נ יעשה חשבון דקאמר שצריך לחזור לו את הכל ואף הרבעין כולן והשתא לא את הרובע וכו' דסיפא אכולה מתני' קאי: