פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 4

ר' חנינא ור' מנא. פליגי בדין מועטין ונתרבו והכי משמע בסוגיא דכתובות דאלו במרובין ונתמעטו כ"ע לא פליגי דכבר זכו בהן היורשין:

והוא שיהא שם בסוף וכו'. כלומר מתחלה ועד סוף צריך שיהא שם כדי שיעור הזה ואחרינא אמר אפי' מתחילה וכו' והותירו כגון שהוקרו הנכסים:

יש שם מזון. כלומר דהוי כמי שיש שם בתחלה מזון לאלו ולאלו י"ב חדש דמה שהותירו ברשות היורשין הותירו וזכו בהן:

בבלייא נישמעינה מהדא. חסר בכאן הבעיא והש"ס סמיך על הסוגיא דכתובות כדרכו לקצר והתם גריס דרב חסדאי בעי לה לא היה שם מזון י"ב חדש והוקירו הנכסים מהו:

נישמעינה מהדא. דאמר ר' יוחנן התם אם עמדו היתומין ומכרו בנכסים מועטין שלהן מכרו כלומר מה שמכרו מכרו אלמא דברשותן קיימי הנכסים:

כל שכן אם הותירו יחלוקו. כלומר דזכו בה וברשותן הותירו ודין דנכסים מרובים להן ויחלוקו והיינו הבנים נוטלין ירושתן ומשיירין כדי המזונות להבנות:

היו שם לאילו ולאילו וכו'. הגי' מוטעת ונתבלבל' כאן ואגב שיטפה דלקמן דבבעיא השניה גרסינן הכי. ובעיא ראשונה גרסינן בכתובות הכי לא היה שם מזון שנים עשר חדש מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו. כלומר הרי הדין הוא דהבנות יזונו מהן מהו שיכולין הבנים לומר להן הרי אנו נותנין לכם מעות בכדי שיווי הנכסים ותזונו וטלו את שלכם וצאו מן הנכסים ואנחנו נירש אותן שבעינינו הן שוין הרבה:

נישמעינה מהדא. מתני' בפ' מי שהיה נשוי גבי כתובות בנין דכרין דאין נוהגת אלא בשיש שם מותר דינר בנכסים מכדי שתי הכתובות ואם אמרו היתומים הרי אנו מעלין נכסי אבינו ונקח במותר דינר מכדי שוויין כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בב"ד ואם אין שם מותר דינר חולקין בשוה וה"נ אין שומעין להן במה שאומרים אנחנו מעלין את הנכסים והרי לכם מה שמגיע אלא שמין את הנכסים בבית דין ואם אין שם כדי מזון י"ב חדש הרי כולן להבנות:

היה שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון מהו. שתהא מזונות האלמנה ממעטת בנכסים מרובין. והאי שיאמרו בנים וכו' עד שנים עשר חדש לא שייכא הכא ובבעיא הראשונה דלעיל הוא דשייכא ונתחלפו השיטות והוטעו בהעתקת הדפוס דאלמנה לזון הכתוב לעיל הכא הוא דשייך ושיאמרו הבנים וכו' שייך לעיל וכדפרישית ובכתובות הגי' יותר מתוקנת היא:

ודא דתימר וכו'. גם בכאן הגי' מוטעת ומבולבלת וה"ג בכתובות. ודא דתימר והוא שיש שם לאילו ולאילו מזון שנים עשר חדש חוץ מכתובת אשה חוץ ממלוה בשטר חוץ ממלוה בעדים חוץ מקבורתו. כלומר בכל אלו פשיטא לן דצריך שיהא שיעור נכסים מרובים חוץ מאלו דכתובת אשה וב"ח בין בשטר בין בע"פ קודמין הן וכן צריך שיהא חוץ מדמי הוצאת הקבורה של האב:

חוץ מפרנסת בנות חוץ ממזונות אלמנה. כלומר באלו השתים הוא דמיבעיא לן אם אלו ממעטין בנכסים מרובין. דהתם קאמר בפרנסת בנות דתליא בפלוגתא אם נגבית מן משועבדים או לא. ובמזונות אלמנה פשיט לה מברייתא דלקמיה כדקאמר הכא. וגריס התם נישמעינה מן הדא. ממה דתנינן בברייתא:

אלמנה ובנות. ולא היו שם בנים שתים שוות וניזונין בשוה וכן אלמנה ובנים:

אין אלמנה דוחה וכו'. כדאמרן:

פעמים. מצינו שאלמנה דוחה לבנות ע"י בנים. כלומר שדוחה היא לכלן אם יש שם אלמנה ובנים ובנות דוחה הוא אותן ואלמנה קודמת וניזונת מהנכסים ועל ידי כך יתמעטו הנכסים וידחו גם הבנים ושמעינן מהכא דאם יש אלמנה בהדי בנים ובנות דמזונות אלמנה קודמת וממעטת בנכסים:

כשם. ופריך דכשם דאמרינן שהאלמנה דוחה לבנות ע"י בנים כך נימא דתהא אלמנה דוחה לבנים גרידי ואפילו אין כאן בנות דמאי שנא:

אמרי. היינו טעמא דאינה דוחה את הבנים כשהן לבדן שהרי ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה וכלומר שאין לה יפוי כח כ"כ במזונותיה דאינם אלא מתקנת חכמים כל זמן שאינה תובעת כתובתה ואם תתבע ראויה היא לאבדן וא"כ לא אתיא מזונות אלמנה שהיא מתקנת חכמים ועקרה כח ירושה דאוריי' של הבנים והלכך אינה דוחה את הבנים לבדן אבל כשיש שם אלמנה ובנים ובנות הואיל דבלאו הכי ברשות הבנות הן ואינן באות אלא מכח תקנת חכמים וכשהאלמנה מוציאן מהן אין כאן עקירה לירושה דאורייתא שהרי בלא כך אין הנכסים ברשות הבנים שהן הן יורשין מן התורה: