גמ' מנין לחזקות. שהן לשלש שנים:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
משור המועד למדו. כמו דשור המועד אחר שלשה נגיחות יצא מחזקת תם ונעשה מועד ובנגיחה רביעות משלם נזק שלם כך לענין חזקה כאן אחר ג' שנים יצא מחזקת המערער לחזקת המחזיק והמערער צריך להביא ראיה:
לא רבי יודה. הא לא אמרי' דשור המועד צריך ג' נגיחות בג' ימים אלא אליבא דרבי יהודה בפרק כיצד הרגל אבל ר"מ ס"ל התם דאפי' בג' נגיחות ביום א' נעשה מועד וא"כ אם אנו למדין חזקה משור המועד ודאי אליבא דרבי יהודה היא ומקשינן זמן חזקה לזמן שור המועד וכל חד לפי הענין השייך לו מה שור המועד לג' ימים אף חזקה לג' שנים דאלו לר"מ אפי' בחדא שתא ליהוי חזקה כדס"ל בשור המועד בחד יומא והשתא קשיא דתנינן תמן במתני' לקמן רבי יהודה אומר לא אמרו ג' שנים וכו' והא עיקר מילתא דחזקה שלש שנים בכל מקום לא אתיא אלא כר' יודא אלא לאו ש"מ דלאו משור המועד הוא דלמדו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 491ca041cae16bebf152c57babea8f8a7f80de97716bf66a8d186e5a9b8ac0f6