פני משה על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 8 · הלכה 8 · Segment 5

האומר ינתנו נכסי לפלוני וכו'. בתוספתא פ"ח וכתובה האי סוגיא בפ' הכותב הל' א' עם קצת תוספת ביאור:

הראשון ראשון קודם. שכך אמר אם מת הראשון יינתנו לשני מת השני יינתנו לשלישי:

מת השני בחיי הראשון. לא זכה בהן השלישי והראשון אוכל פירות וכשמת יחזרו ליורשי הנותן ודוקא כשאמר אחריו לפלוני ואחריו לפלוני כדמוקי לה בפ' הכותב אבל אם לא אמר ואחריו אין הדין כשהשלישי קיים שלא ינתנו לשלישי אלא הדין הוא דהראשון אוכל פירות עד שימות וכשימות הראשון ינתנו לשלישי ואע"פ שמת השני בחייו:

מת השלישי בחיי שני. כלומר שאף השלישי מת בעוד שהשני חי ומת גם השני והראשון קיים בזה פשוט הוא דמכיון דלא זכה השני דלא זכו לא יורשיו ולא יורשי שלישי אלא שהראשון אוכל פירות וכשימות יחזרו ליורשי הנותן:

מת השני והשלישי בחיי הראשון. כלומר וכן הדין אם מת השני מקודם ואח"כ השלישי ועדיין הראשון קיים שלא זכו בהן יורשי שניהם אלא הראשון אוכל פירות ואם מת יחזור ליורשי הנותן:

הראשון אוכל פירות וקונה קרקע. ומוכר קרקע צ"ל וכן הוא שם ולפי גי' דהכא נמי יש לפרש לשון קנין והיינו שנושא ונותן בה וכלומר דכל זמן שהוא בידו יש לו רשות למכור הקרקע ואע"פ שכתובה לשני אם מכר הראשון מכור:

אין לו אלא אכילת פירות בלבד. כל זמן שהוא קיים אבל אין לו למכור הקרקע שיש להשני זכות אחריו:

מודה רבי שאינו נותנה במתנת שכ"מ. אע"ג דאמר הראשון מוכר מודה הוא שאינו יכול ליתן את הקרקע במתנת שכ"מ לפי שאינה אלא לאחר מיתה וכשמת הראשון כבר קדמו השני:

ר' יוחנן אמר ולא במתנת בריא. אינו יכול ליתן. דאע"ג דלר' יכול למכור הוא אבל במתנה אין לו ליתן שלא נתן לו הראשון אלא לצרכיו שיהנה בה בלבד:

כהדא ההיא איתא. התם בפרק הכותב מדמי לה דין מכר האשה בנכסי מלוג שלה לדין דהכא דכיון דבחייה הבעל אוכל פירות ולא זכה בגוף הקרקע כ"א היא יש לה זכות בגוף הקרקע וכשתמו' הבעל יורשה א"כ האשה הוי כהראשון דהכא לרבי דסבירא ליה דיש לו זכות בגוף הקרקע והבעל כהשני דהכא ופשיט לה התם דכמו דסבירא ליה לרבי דאם מכר הראשון הוי מכר ה"נ באשה הדין כן ובעי עלה למאי דאמר מודה ר' במתנת שכיב מרע וכן הכא כדלקמיה:

כהדא. עובדא בהאי איתתא דכתבת ניכסה לחד בר נש ואח"כ הוצרכה להוצאת איזה דבר ומכרה לבעלה:

אעיל עובדא. הביאו לו המעשה והיה רוצה לפשוט דאין במתנתה שבתחלה כלום דהא לא כן אמר ר' ינאי וכו' ור' יוחנן ס"ל אפילו במתנת בריא לא ועכ"פ כ"ע סבירא ליה דאין הראשון יכול ליתן במתנת שכיב מרע לאחר:

הדא איתא. והרי האשה זו מכיון דבעלה זקוק להספיק לה מזונות א"כ מה שהיא מוכרת ונותנת אינה אלא לאחר מיתה שהרי בחייה אינה יכולה למכור שהקרקע משועבדת להבעל לפירות וא"ת לצורכה הוא דמוכרת הא נמי ליתא שהרי הבעל מספיק לה מזונות וא"כ לאו כמתנת שכ"מ היא שמאחר שתמות הבעל קודם וכיון דאמרת לר' במתנת שכ"מ אין הראשון יכול ליתן הה"ד באשה כן ואין במתנתה כלום:

עד כדון. ומשני לה דאפ"ה אשכחן באשה שתוכל ליתן ולמכור לצורכה דעד כאן הבעל זקוק לספק מזונות הראוין לה שאי אפשר לה זולתן כמו פת וקטנית וכיוצא או שמא ביצים ותרנגולין מחויב הוא לתת לה בתמיה דכשהיא רוצה לדברים יתירים ולקנות לה תרנגולין אין בזה חיוב על בעלה והיא צריכה למכור מנכסיה והלכך לא הוי כמתנת שכ"מ:

ממה דתני הראשון וכו'. השתא דאמרת דיכול הראשון למכור הקרקע ש"מ דכשלו הוא ויכול למכור לכל צורכיו:

הדא אמרה מוכר קרקע ולוקח קבורה. ובכתובות גריס לה בתחלה הדא אמרה שאם ביקש הראשון מזבנה ומיכל תרנגולין מזבן. כלומר אפילו לצורך דברים יתירים יכול הוא למכור שדין הראשון ודין האשה שוים הן:

ואילין דכתבי. איידי דקאמר דאין הבעל מחויב לתת לה דברים יתירים שלא הורגלה קאמר ואילין דכתבין וכו' שאם נתחייב בתחלה לתת לה לאכול אפי' דברים מעולין ויקרים התנאי קיים:

אמר ר' יעקב וכו'. הגי' משובשת בכאן וה"ג התם תני תמן קבורה כמזונות כמה דאת אמר תמן מוכר קרקע ולוקח מזונות אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה. וכלומר דתמן תנינן בפ"ד דכתובות דדין הקבורה כמו דין מזונות וכן הכא בדין הראשון דדמי לאשה וכמו דאמרינן לעיל דמוכר הקרקע למזונות ואפילו לצורך דברים יתירים וכן מוכר הוא לצורך קבורה: