הגהות רד"א על תלמוד ירושלמי שקלים · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 6

אלא אם רצה כו' מותר כו'. י"ל לפ"ז דר"ע מתיר להשתכר בש"ה אם ההפסד שלו ולא של הקדש, א"כ לר"ע מה היו עושין במותר פירות הללו שהשתכרו. זאת ועוד אחרת. הלא בבבלי מס' כתובות דף ק"ו ע"ב מפרש טעמא דר"ע דאין עניות כו' משמע אע"ג דאין הפסד להקדש אעפי"כ אין משתכרין דגנאי הוא להקדש. אלא ה"פ דש"ס אלא אם רצה בלשון שאלה אם רצה יהי' ההפסד שלו והשכר להקדש מותר. כהדא בר זמינא אתפקיד גבי מדל דיתמין כו' א"ל אין בעית דו הפסדא כו' שרי. א"כ השאלה אם בהקדש נמי מותר לעשות כן אליבא דר"ע דס"ל דאין משתכרין בש"ה, אבל אי בעי להפסיד משלו ולא יהיה ההפסד להקדש אי מותר או לא. ע"ז פשיט הש"פ דלר"ע אסור להשתכר בהקדש כלל מטעם דאין עניות כו', ולא דמי לדיתמי. ודבר זה מוכרח כולה ר' ישמעאל היא. ר"ל דבמתני' תני נמי בשם ר"י ר"י אומר מותר הפירות לקייץ המזבח דר"י אזיל לשיטתו דס"ל במתני' דהכא מותר שירי לשכה היו לוקחים בהם סלת ושמנים כו' ושכר להקדש לכך תני ר"י דדוקא מותר פירות כו' ואס"ד דלר"ע נמי מותר להשתכר דהיינו אם אין ההפסד להקדש א"כ הו"ל למתני לר"ע מה היו עושין במותר הפירות. אלא ודאי דלר"ע ס"ל דלעולם אין משתכרין בש"ה אעפ"י שאין ההפסד להקדש. ומייתי הש"ס סיוע לדבריו דתני ר' חייא בר יוסף פתר מתניתא מותר פירות שכרו להקדש כו' וקאמר הש"ס על דעתי' דר"ח ב"י ניחא אין משתכרין בש"ה כו' לפיכך זה וזה לא היו מודים בפירות. על דעתי' דר"י קשיא וכו' ואס"ד דלר"ע ס"ל דאם אין ההפסד להקדש מותר להשתכר גם לר"ח ב"י לא ניחא דתנינן זה וזה לא היו מודים בפירות. הא ר"ע נמי ס"ל דאם אין ההקדש מפסיד מותר להשתכר. א"ו דס"ל לר"ע דאין משתכרין כלל. ולפי"ז א"צ להגיה כמו שהגיה המפרש [מוהר"א מפולדא]. אלא כמו שהוא לפנינו בדפוס קראקא. ואינו מן הצורך לספיח וקציר. ופי' הש"ס הכי דר"ח ב"י פתר מתני' מותר פירות שכרו להקדש אליבא דר קאי דאמר במתני' מותר הפירות לקייץ המזבח כו' ר"י אומר מותר פירות כו' זו סאה ד' נמי אליבא דר"י הוא דקאמר מותר הפירות לקייץ המזבח כו' וקאמר הש"ס על דעתי' דר"ח ב"י ניחא אין משתכרי' בש"ה כו' לפיכך זה וזה לא היו מודים בפירות בין ר"ע ובין ר' חייא: