קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 8 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' ה"ג ולא הספיק לטהר את השני עד שנחלפו לו. מי הוא הטמא ומי הוא הטהור וליכא למימר הא יש לו עוד זמן לראות אצל מי פשה הנגע ומי הוא שעמד הנגע בעיניי דמיד שהחליטו הכהן כבר נטמא וצריך להביא קרבנו ואיירי לאחר שהחליטו נתמעט הנגע ואי אפשר לידע מי טהור ומי טמא:

הדא הוא דתני ר"ח. פירושא דמתני' שמעינן מברייתא דר"ח:

ספק נזיר טמא כו'. ספק אם הוא טמא או טהור אבל הוא ודאי נזיר ונראה דאמתני' קאי דסד"א שהספק הוא בנזירות קמ"ל ר"ח שאינו כן אלא שהספק הוא בהטומאה ובהחלטה וכדמסיק:

ספק מצורע טמא כו'. ומסתפק ספק נזיר טמא זה גם בטומאת צרעת הלכך דינו שלא יאכל בקדשים עד אחר ששים יום אבל קודם לכן לא דספק מצורע הוא ועד שיביא כפרתו אסור לאכול בקדשים אבל משום ספק נזיר טמא לא מיתסר לאכול בקדשים דלא מיקרי מחוסר כפרה שאסור לאכול בקדשים אלא מי שטומאה יוצאת עליו מגופו ואסור ביין ומליטמא למתים עד אחר ק"כ יום עד שיביא קרבנות נזירותו בודאי ובסמוך מפרש:

ה"ג כיצד א"ל נזיר טמא אתה ואין נזיר טמא מגלח אלא עד שבעה צא ומנה שבעה והזה ושנה וגלח והביא קרבן מנה שבעה וביקש לגלח וא"ל נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח עד שלשים צא ומנה עשרים ושלשה להשלים שלשים גלח והביא קרבן מנה ל' ורצה לגלח א"ל נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים כיצד הוא עושה מביא עולת בהמה וחטאת העוף ומתנה עלייהו ואומר אם טהור אני ה"ז עולה חובה וחטאת ספק ואם טמא אני עולה נדבה וחטאת חובה כיצד עושין לו להחמיר מביא פיילי של חרס חדשה ונותן לתוכה רביעית מים חיים ומביא שתי צפורי דרור כו' וכ"ה בתוספתא. וה"פ כיצד מי שנזיר ל' יום וביום הראשון אירע לו ספק טומאת מת וספק צרעת צריך תחלה ליטהר מטומאת מת ואמרי' לו נזיר טמא אתה ואי אתה יכול לגלח נזירות טומאה עד לאחר שבעה ימים הלכך מנה שבעה והזה בשלישי ושונה בשביעי וגלח והביא קרבן לאחר שמנה שבעה והזה בג' ובז' ונטהר מטומאת מת ורוצה לגלח כדין נזיר טמא או כדין מצורע שנתרפא אומרים לו אינך יכול לגלח עד ל' יום מיום שנזרת ושמא נזיר טהור אתה ואסור לגלח עד מלאת ימי נזרו ועד שיזרוק עליו אחד ממיני הדמים וגילוח ספק מצורע אינו דוחה איסור גילוח נזיר הלכך מנה עוד עשרים ושלשה ימים כדי להשלים ל' יום מיום שנזרת ואח"כ תגלח ותביא קרבן השלים אותן ל' יום אומרים לו שמא נזיר טהור אתה אסור לך לגלח עד שתביא קרבנות נזיר טהור הלכך מביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור ואע"ג דקרבנות נזיר טהור הן חטאת עולה ושלמים מ"מ חטאת בהמה אינה באה על הספק ושלמי נזיר נמי לא דטעונין תנופה וזה אין יכול להניף שספק מצורע טמא הוא ועוד שהן טעונים לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באים נדבה אבל עולה מביא על תנאי ואע"פ שאינו מביא שאר קרבנותיו הא אמרי' אם גלח על אחת משלשתן יצא ומביא חטאת העוף כדין נזיר טמא ואין מתחילין נזירות טהרה עד שיביא חטאת נזיר טמא שחטאתו מעכבתו אבל אשמו אינו מעכב ומתנה עלייהו ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת נדבה ומשום חומרא דספק מצורע טמא כיצד הוא עושה מביא כוס של חרס חדשה ונותן לתוכו רביעית מים חיים ומביא שתי ציפורי דרור טהורות ושוחט את האחת על המים חיים וחופר וקוברה בפניו לפי שאסורה בהנאה ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדין תגלחת מצורע שתגלחת נזיר אינו אלא בראשו ותגלחת מצורע אף בזקנו וגבות עיניו ומצורע מוחלט צריך שני תגלחת אחת לאחר גמר חלוטו כשנתרפא מצרעתו ואחת לאחר ימי ספירו לאחר שספר שבעה מן התגלחת הראשונה כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וזה שהוא ספק נזיר טמא אינו יכול לגלח דשמא אינו מצורע מוחלט וטמא היה נמצא תגלחת הראשונה תגלחת הטומאה היה ואסור לגלח עד ל' יום אחר תגלחת הראשונה כדין נזיר שנטמא הלכך צריך להמתין ל' יום של ספק נזירות טהרה ומביא עולת בהמה של ספק נזירות טהור כדי לגלח על אחת מקרבנות ומביא חטאת העוף משום ספק נזירות טמא ומתנה עליה ואח"כ מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדין תגלחת מצורע: