קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 9

הרי עלי כו'. האומר הרי עלי שלא אסלסל נמי קבלת נזירות משמע לא אסלסל אלא ל' יום ולא יותר ואח"כ אגלחם:

ה"ג אלא שלשים ותני כן הריני מסלסל כו' הרי עלי לשלח פרע ה"ז נזיר:

משום כינויי כינויין. אר"מ דהוי נזיר וכדפרישית לעיל ורבנן סברי כינויי כנויין [מותרין:

] משום דנזיר טמא מביא עוף. דהיינו צפרים לכך קאר"מ דאמרי' מסתמא מצות נזירות דשייך ביה ציפורי נזיר טמא קיבל עליה ואיירי בשנזיר עובר לפניו דאל"כ אמרינן ציפורי מצורע קיבל עליה:

ופריך וכי נזיר טמא ציפורים מביא והלא אינו מביא אלא תורין ובני יונה וקס"ד תורין ובני יונה אינן בכלל ציפרים:

ומשני אית תניי תני. איכא דתני כל עוף טהור נקרא צפור אבל טמא לא ואיכא דתני אף עוף טמא דשם ציפרים כולל כל מיני עופות ותרווייהו מודים מיהת דתורין ובני יונה בכלל ציפרים נינהו:

כל צפור טהור תאכלו. קמ"ל קרא טהור מיקרי צפור אבל לא טמא:

אמור לצפור כל כנף. ש"מ דכל עוף בין טהור בין טמא איקרי צפור וכנף אלו החגבים:

נעשה כמתנדב צפרין לבדק הבית. אבל דלא דליהוי נזיר קאמר:

ה"ג צפרין דבדק הבית מה נפיק מן ביניהון אמר הרי עלי אשם ע"ד דרבנן מאחר שאין מתנדבין כו' ע"ד דר"מ מאחר שנזיר טמא כו'. וה"פ מאי בינייהו דר"י ור"ל וקאמר דא"ב האומר הרי עלי אשם לר"י לא הוי נזיר לכ"ע לפי שאינו בכלל כינויי כינויין ולר"ל לכ"ע הוי נזיר לרבנן לפי שאין מתנדבין אשם לבדק הבית ודאי על נזיר קאמר ולר"מ כיון דנזיר טמא אינו מביא אלא אשם ודאי להיות נזיר קמיכווין: