ר"ח הגדול ור"א הגדול פליגי ביפה עשית אי הויא קיום כדמסיק ואיפשיטא בעיין:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא אמר כלום. שאין בלשון הזה לשון הפרה כדאמר בסמוך:
כולהם אינו יכול להפר. שכולן לשונות של קיום הן:
עד שיאמר. אלא אם כן אמר אמן או קיים ליך שוב אינו יכול להפר ש"מ דלאמן דמיא דאם לא כן לר' הושעיא למה אינו יכול להפר:
הותרה היא כו'. אהא דתנן הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני קאי שאם הותרה היא הותר גם הוא דהא נדרו בדידה מיתפס הותר הוא לא הותרה היא כדתנן ברישא:
מפני שהוא כתולה נדרו בה כו'. קאי אהא דתנן הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר שלה ושלו בטל וקאמר לכך שלו בטל מפני שהוא כתולה נדרו בה דה"ל כאומר הריני נזיר על מנת שתהיה גם את נזירה לכך כשהפר את שלה ממילא גם את שלו בטל:
הבעל אומר מופר ליך. כלשון הכתוב והפר משמע מכאן ולהבא בלא טעם כדכתיב ואת בריתי הפר:
וזקן אומר אין כאן נדר כו'. שיהיה עתה כמעיקרו קודם הנדר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e