גמ' משעה שנשאל. הא דתנן מונה משעה שנדר היינו משעה שנשאל מתחיל למנות נזירותו:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מה נן קיימין. במאי עסקינן:
אם בשגלגל בנזרו. כלומר שלא נהג נזירותו משעה שנדר עד שעת שאלה הכל מודים שאינו מונה אלא משעה שנשאל:
אלא. הכא במאי עסקינן בשהיה דעתו לישאל מיד אחר שנדר ושכח אם נהג נזירותו עד עתה או לא בש"א מכיון שדעתו לישאל מסתמא לא נהג נזירותו כראוי ובה"א אילו לא היה חושש לנזירותו לא היה שואל עליו אלא ודאי כיון דמספקא ליה נהג נזירותו כראוי עד עכשיו:
הרי שנזיר כו'. מי שנזר מאה יום ולא נהג נזירותו ששים יום אינו מביא קרבנותיו עד שינהוג נזירות כמנין הימים שלא נהג נזירות:
בד"א בנזירות מרובה. שהיה נזירותו לזמן מרובה כלומר יותר משלשים יום:
ופריך מה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט. הא אנן על שלא נהג איסור קנסינן ליה:
אלא. הכי קאמר בד"ח בזמן שעבר ולא נהג נזירותו יותר משלשים יום אבל עבר פחות משלשים יום לעולם מונה עוד שלשים יום:
מה נן קיימין. הא דתני נוהג בהן איסור כמנין הימים שנהג בהן היתר במאי עסקינן אם בשנטמא תוך ימי נזירותו הכל מודים שסותר הכל:
ה"ג אם בשגלגל בתגלחת. אם בשעבר וגילח הכל מודים שאינו סותר אלא ל' יום כדתנן לקמן פ"ו:
אלא. במאי עסקינן בשעבר ושתה יין דמן הדין אע"פ שחייב מלקות אינו סותר כדתנן לקמן אלא חכמים קנסוהו שינהג איסור כימים שנהג היתר:
בעומד בתוך נזירותו. לא אמרן דצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר בשעבר ושתה יין תוך ימי נזירות אבל שתה יין אחר ימי נזירותו עד שלא הביא קרבנותיו אינו סותר אבל מכין אותו מכות מרדות:
ה"ג אינו סותר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e