קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 9 · Segment 2

גמ' ה"ג ר"י בעי הריני נזיר לאחר עשרים יום ולשלשים יום אלו מהו. וה"פ מי אמרינן מתחיל מיד למנות הנך שלשים וכשמונה יום עשרים מתחיל למנות נזירות חדש שנזר בראשונה ואחר שלשים מונה עוד עשרה ימים להשלים נזירות הראשון ואחר כך מביא קרבן ומגלח או דלמא לא מחית איניש נפשיה להפסקת נזירות ובעשרים יום הראשונים מותר ביין ובתגלחת ובטומאה ובסוף כ' יום מונה ל' ומביא קרבנותיו ואח"כ מונה עוד ל' ומביא קרבנותיו:

מניח את שלו ומונה את של בנו. ש"מ דמחית איניש נפשי' להפסקת נזירות:

ה"ג ואפי' אשתו יושבת על המשבר. כלומר ולא תימא שאני מתני' דלא ידע שיקדים לידת בנו קודם גמר נזירותו משא"כ כאן שיודע בודאי שיפסוק נזירותו דמתני' סתמא תנן ואיירי אפי' אשתו יושבת על המשבר דקרוב הדבר שיפסיק נזירותו ואפ"ה מונה את שלו מיד:

א"ל. ממתני' ליכא למפשט הך בעיא דנזירותו לא דמיא לנזירת בנו דמרוב שמחתו בלידת בנו שחננו ה' קיבל על עצמו להיות נזיר לכך דוחה את שלו אבל הכא בנזירותו י"ל שאינו רוצה לדחות את שלו:

אלא אמר כו'. אלא האומר הריני נזיר מיד ונזיר לאחר כ' יום דבשעת נזירות הראשונה לא ידע שיופסק נזירותו ולא גילה דעתו כלל ודאי איכא למפשט ממתני' דמונה נזירות הראשונה תחלה דכ"ש הוא מנזירות בנו:

השלים נזירותו. קודם שנולד לו בן ועד שלא הביא קרבנות ותגלחתו נולד לו בן אינו מונה את של בנו עד שיביא קרבנותיו וגילח על נזירות הראשון:

ה"ג עד שיביא קרבן ומגלח וכן נזיר שנטמא. וה"פ וכן אם נטמא תוך ימי נזירותו אין נזירת בנו חל עד שיביא קרבן טומא' ויגלח:

ופריך מחלפא כו'. קשיא דריב"ת אהדדי:

טמא מת שנזר שביעי עולה לו מן המנין כו'. קס"ד דהיינו טעמא לפי שהוא תחלת ימי נזרו הלכך מתחיל למנות בשביעי שלו משא"כ בנזיר שנטמא וקשיא ליה והכא לא כטמא מת שנזר הוא בתמיה דהא מתחיל למנות נזירות מחדש ולמה לא ימנה מיד כששלמו ימי טומאתו אע"פ שלא הביא עדיין קרבן:

ה"ג ולא טמא מת כו' שאינו זקוק לו להביא קרבן טומאה ולא נזיר שנטמא כו' שהוא זקוק להביא קרבן טומאה וכא הואיל והוא זקוק לקרבן טומאה אין שביעי עולה לו מן המנין. וה"פ ל"ק טמא מת שנזר לכך שביעי עולה לו מן המנין שבשעה שנדר עדיין לא היה נזיר לפיכך אינו זקוק לקרבן טומאה וראוי שיחול עליו נזירות לאלתר אבל נזיר שנטמא שזקוק להביא קרבן טומאה בשמיני לפיכך אין שביעי עולה לו מן המנין והכא נמי זקוק לקרבן טומאה בשביל נזירות הראשונה הלכך אינו מונה את של בנו עד שיביא קרבן: