ה"ג הוון בעי מימר בד' כוסות של יין אבל כו'. וה"פ סברוהו למימר יין של מצוה היינו ארבע כוסות יין של פסח ואינו כן שאינו אלא מדרבנן ולא צריכין לזה קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 6 · הלכה 5 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אבל. באמת צריכין קרא למי שנשבע לשתות יין ואח"כ קיבל נזירות על עצמו חייל נזירות ואסור ביין:
ה"ג אבל אם אמר שבועה שאשתה ונזר אתא מימר לא ישתה. בה"ג לא סוף דבר כדי לטהר מנגעו אלא אפי' כדי ליתן סימן לנתקו כו'. וה"פ לאו דוקא לטהרת צרעתו הותר הנזיר בגילוח אלא אפי' לגלח שערות סביב הנתק כדי לידע אם פשה אם לא נמי מותר וז"ל התוספתא פ"ד כיצד הותר מכלל תגלחת מצורע מוחלט ה"ז מותר לגלח ואצ"ל מצרעתו אלא אפי' ליתן סימן לנתקו אם פשה אם לא פשה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1c53d666b29697daaee2e92dfc58ed14a4859b0ed96bf68bd75637d93870d93e