קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 9 · הלכה 5 · Segment 3

וצמתה. שנתכווצו הגידים ואינו יכול לפשטה לעשות בה מלאכה:

אמרין אסייא. ואמר הרופא אם חותכים הגידים שנתכווצו חוזרת היד לקדמותה ומתרפאת:

ה"ג מהו שיתן דמי היד וכ"ה בירושלמי בסנהדרין. וה"פ מי אמרינן כיון דסופה לחזור ע"י הרופא לא יהיב ליה דמי ידו או דלמא השתא מיהת אפחתיה:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

וכי ינצו וכי יריבון. בהכאה שאין בה מיתה שחייב בתשלומין כתיבי תרי קראי בשינוי הלשון וכי יריבון וכי ינצו וקשיא הא מצה ומריבה א' הן ולמה שינה קרא לשונו:

אלא ליתן כו'. דקרא דוכי יריבון איירי במתכוין וכי ינצו איירי באינו מתכוין אלא שכיון להרוג את זה והרג את זה ובפ' וכי יריבון כתיב ריפוי ושבת ובפ' וכי ינצו כתיב נזק וצער ושינה לשונו ליתן את הכתוב במתכוין דהיינו ריפוי ושבת על שאינו מתכוין ואת הכתוב באינו מתכוין והיינו נזק וצער על מתכוין לענין תשלומין וקשיא אם בשאינו מתכוין הוא חייב לא כ"ש במתכוין ותרי קראי ל"ל לא לכתוב אלא פ' ואם ינצו ולכתוב בה כל הד' דברים ול"ל פ' וכי יריבון:

אלא כיני. אלא כן הוא קרא יתירא אתי לאשמועינן בכה"ג שחוזרת המכה ומתרפאת הואיל ונתקלקלה פעם אחת חייב ליתן דמי היד:

מהו שיתן דמי היד. מספקא לן אם גזירת הכתוב הוא שכל שנתחייב בו פעם אחת אע"פ שמשתנה אח"כ חייב או לא:

כמה דאת אמר תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי שבתו וכא חידוש כו'. לכך כתיב קרא במתכוין דשמעינן מיניה דחידוש מקרא הוא כמה דאמרינן בסמוך בהיקל ומת שחייב בשבת דחידוש מקרא הוא כל שנתחייב פעם אחת חייב לשלם ה"נ כיון שנתחייב בדמי היד אף על גב שנתרפאת אחר כך חייב לשלם דמי היד: