קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 5

תמן תנינן. שבועות פ"ה חמשה שהיו תובעין אותו א"ל תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת רא"א עד שיאמר שבועה באחרונה אין לך בידי ולא לך ולא לך בשבועה והשתא קיימי שבועה אכולהו רש"א עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד וכן בתובע לאחד תן לי חיטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך והוא אומר שבועה שאין לך נמי פליגי ת"ק ור"א ור"ש ות"ק היינו ר"י:

ה"ג אר"י לדברי ר"ש נמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר. וה"פ הא דפליג ר"ש דוקא בשאין בידו חיטין דעליה הוה קאי שבועתיה אבל בשיש בידו חיטין נמצא שחייב על החיטין מודה ר"ש דחייב נמי על השאר אע"פ שלא אמר שבועה לכל אחד:

אף ר"י מודה בה. באין בידו חיטין דפטור על השאר ולא פליגי ר"י ור"ש אלא בשיש בידו חיטין:

נמצא שאין בידו חטין כו'. לר"ש מיבעיא ליה אמר שבועה על כל אחד ונמצא שאין בידו חיטין דאיהי שבועה הראשונה מהו שתחול השבועה על שאר המינין א"נ הכי מיבעיא ליה אם לא אמר אלא שבועה אחת ונמצא שאין בידו חיטין מהו שתחול שבועה זו על השאר או דלמא כי היכי דלא חלה על הראשונה אף על האחרונה פטור:

ה"ג מתני' מסייעא לר' זעירא:

מה אם. התם שלא הוציאה השנייה נזירות מפיה אלא תלאה עצמה בראשונה אמרינן שהשנייה אסורה אע"פ שנתבטל העיקר כאן שעיקר השבועה נאמרה מעיקרא על שאר המינין לא כ"ש שחלה עליהן השבועה אע"פ שעל הראשון לא חלה:

ופריך מהו דאר"י כו' ופטור על השאר. משמע דאפי' קרבן אינו מביא אמאי לא וכ"ש דקשיא לר' אבא:

ומשני במתפיס באומר שעורין יהו כחיטין כו'. דה"ל כאומרת כמותה וכיוצא בה דאר"ש השנייה מותרת וה"ה הכא פטור על השאר המינין: