חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 15

בכשרים ולא בפסולין קאי על דינין של הלכות עדות בר"פ שבועות העדות ומסיק כאן כמה הלכות עדות דהא דשבועות העדות נוהגין בכשרים דווקא ולא בפסולין משים שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו את שמגיד שלא בפני ב"ד א"ל יגיד ונשא עונו את שמגיד ומשלם ממון יצא חוץ לב"ד שאפילו מגיד אין חבירו משלם ממון. פי' ע"פ מה דגרסינן בבבלי במס' שבועות דף ל"ב ע"א כפירה בב"ד מנלן אמר אביי א"ק אם לא יגיד ונשא עינו לא אמרתי לך אלא במקום שאילו מגיד זה מתחייב זה ממון ופירש רש"י ז"ל דכיון דקפיד קרא אהגדה מסתמא אהגדה חשובה קפיד דהיינו בב"ד עכ"ל ז"ל. וקשה לי להבין הלא הגמ' פריך דילמא האי לא יגיד דכתיב בקרא היא אפילו חוץ לב"ד ומנין לן דהקרא מיירי בב"ד א"כ לפ"ז הי' לי' לאביי לתרוצי דמסתברא דמיירי בב"ד דהיא הגדה חשובה ואמאי מביא הקרא אמר אביי אמר קרא א"ל יגיד ונשא עונו לא אמרתי לך אלא במקום שאילו מגיד זה כו' ומצאתי ת"ל בריטב"א ז"ל שמפרש כך וז"ל ז"ל ויותר נראה לי דא"ק אם לא יגיד ונשא עונו מכלל דהגדה בב"ד היא שיש בה חיוב ממון ואינו יכול להחזיר ולהגיד דאי לא נשיאת עון למה עכ"ל ז"ל ועוד מאריך הריטב"א ז"ל לקמן בגמ' דע"כ אביי יליף לה מן הקרא ולא מן הסברא עיי"ש ולכאורה בלא קרא דנשיאת עון ידעינן ע"כ דבב"ד היא דאי חוץ לב"ד אמאי חייב קרבן הא יכול לחזור ולהגיד. ז"א דחייבו רחמנא קרבן משום שנשבע לשקר. אע"ג דלא עשה עון גזילה דלא תחייב שום אדם על ידו מ"מ חטא על השבועה כדכתיב ונפש כי תחטא וגו' א"ל יגיד אבל מדמסיים הכתוב ונשא עונו מכלל דנתחייב זה ע"י העד שלא הגיד דאם בחוץ לב"ד דיכול לחזור ולהגיד הרי דלא נתחייב זה א"כ נשיאת עון למה וכן איתא בת"כ לא אמרתי אלא במקום שאין מגיד נתחייב זה בממונו ואיזה זה ב"ד והיא כוונה אחת לדברי אביי ואביי נמי ה"ק לא אמרתי אלא במקום שאם היה מגיד היה מתחייב זה ממון והשתא שלא הגיד נתחייב זה וכ"כ התוס' ז"ל במס' ב"ק דף נ"ו ע"א ד"ה פשיטא וכן מפרש המהרש"ל ז"ל שם ובזה יאיר עינינו מה דבסמוך: