חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 2

מ"ט דר"מ כדי שיתבררו שלשתן מדעת אחת פי' דלחכמים לא נתבררו מדעת אחת אלא ב' דיינים נבררו מדעת הבע"ד ודיין אחד נברר מדעת הדיינים וטוב יותר לברר מדעת אחת. מ"ט דרבנן לאו כולה מינך ר"ל לאו כל כמינך מיבחר ומיסב. תיבת ומיסב הוא כמו מותיב דמתחלפין ס' ות' באותיות זסשר"ץ ר"ל להותיב בדין. א"נ לשון מסובין על השולחן. פי' דהדיינים יכולין לטעון לבע"ד לאו כל כמינך להיות בוחר לאחד ולהותיב עמנו בדין מה דאת בעי אלא מה דאנן בעיין. וכההיא דאמרינן בבבלי דף כ"ג ע"א דאין הדיינין יושבין בדין אלא א"כ יודעין מי יושב עמהם. ע"כ הבחירה לבחור בהשלישי היא ניתן להדיינים וכדפרש"י ז"ל שם והגהת הב"ח ז"ל שם מברר שאילו בע"ד בוררין שמא לא יהיה הגון ולא יהי' השנים יכולין למימר אין אנו יושבין עם זה לפי שמביישין אותו אבל כשבורר לו זה אחד וזה אחד אם אחד מהן אמר איני יושב עם זה אין לחוש על כך דליכא כסופא דאכתי לא אתקבע דינא עכ"ל ז"ל. וכן קאמרינן בירושלמי כאן למיסב עמנו בדין אין רשות בידך לבחור אלא אנחנו נבחר. ופריך וקשיא על דרבנן מת אחד לא נמצאו שלשתן מתבררין מדעת אחד פי' דמקשה דאם מת אחד מן הדיינין וישארו שנים אחד שנברר מצד אחד ואחד שנברר מב' הדיינים וכשיבורר הבע"ד דיין אחר במקום המת הרי הוברר זה הדיין שלא בהסכם ב' דיינים שנקבעו כבר והשנים אינן יכולין למימר אין אנו יושבין עם זה לפי שמביישין אותו ובאמת אינו הגון להם וע"כ דאינו נברר רק מדעת אחת מדעת הבעל דין ולא נברר מדעת הדיינין: