שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 5

יותר מיכן יוציא ויתן כתובה בסוף שניי'. וא"ת מאי דוחקיה לומר בסוף שניים ושלשה דאר"י בכהנות בתחלת שלשה הל"ל דאף שניים היינו בתחלת שניים וי"ל דא"כ צ"ל דפליגי בכהנות בחדש שלם הלכך שלא להרחיק פלוגתייהו קאמר דיותר מכאן היינו סוף שני חדשים וליכא בינייהו רק יום אחד ואפשר שכך היתה קבלה בידם דלא פליגי ת"ק ור"י רק ביום אחד. אך קשה לי בחדש השני מאי דינה אם להעמיד פרנס או אינו נותן לה כלום וצ"ע:

אלא בישראל פליגין. בבבלי גרסי' ר"י היינו ת"ק אמר אביי כהנת אתא לאשמועינן רבא אמר חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו ע"כ. ולא ראיתי לפוסקים שחילקו בין אשת ישראל לכהן. ונראה שהן מפרשי' דאביי אמר בכהנת פליגי ורבא אמר חדש מלא וחדש חסר נמי א"ב. וכ"כ התי"ט. אבל דוחק בעיני לפרש כן דה"ל לאביי למימר כהנת איכא בינייהו ונלע"ד דה"פ אביי סבר דלא פליגי ת"ק ור"י אלא דר"י בא לפרש דברי ת"ק דבכהנת שני חדשים יקיים ורבא קאמר דפליגי ת"ק ור"י בחדש מלא וחדש חסר אבל אביי ורבא מודים דאף ת"ק מודה דבכהנת שני חדשים מעתה הבבלי והירוש' והתוספתא שוין בדין זה וצ"ע. וא"ת לאביי קשיא הא תנן ר"י אומר משמע דפליג את"ק וי"ל מצינו ביוצא בזה הרבה משניות דתנן הכי ולא פליגי וכמ"ש התי"ט בכ"מ. מיהו מהא דגרסי' בבבלי בפרקין דף ע"ב ע"ב הא גופא קשיא אמרת רגל א' יקיים וכו' אמר אביי סיפא אתאן לכהנת ור' יהודא היא. משמע דקסבר אביי דת"ק ור"י פליגי בכהנת. אך אינה ראיה כל כך די"ל דנקט ר"י כיון דאיהו הוסיף כהנת: