שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 6

רי"א משעה הראשונה רי"א בסוף. וא"ת מאי נ"מ הא תרווייהו מודים דאם מת האב עד שלא עמדה בדין הרי הן שלה ומשעמדה בדין של אחין וי"ל דנפקא מיניה שאין היא או אביה יכולים למחול הקנס לפי שאינו ברשותם וכדאמרינן לעיל פרק אלו נערות דף י"ד:

מתיב ר' יוסי וכו' והא תנינן מת האב הרי הן של אחין. כתב הרא"ה פי' והוא שעמד בדין אלמא העמדה בדין בעינן ואי לא לא הוי ממון להורישו לבניו ע"כ. ופירושו תימא מאי מותיב ר' יוסי הא אפשר לפרש רישא דלעולם הן של האחין אפי' לא עמד בדין:

מטינתה וכו'. פי' בגליון וכי אתה מטיל קנאה להא דתני ר"ש תרגום כי קנאת חמת גבר מטול דטננא חמתיה דגברא ע"כ ואינו מחוור אלא כדפי' בקונט' והוא מלשון מטונך דפירש"י בחולין דף קל"ב רע"א מטונך הגעתיך וכ"כ הרא"ה מטית בה:

תחת אשר עינה לרבות שהיתה נערה ובגרה. וקשה הא איצטריך תחת אשר ענה לרבות את הקטנה וכדאמר רב לעיל פ' אלו נערות (הל' ט) וי"ל. קסבר ר"ח מדכתיב נער חסר אפי' קטנה וכדרשב"ל ואייתר תחת אשר ענה לרבות נערה ובגרה. ועיי' בבבלי דף מ' ע"ב:

ניתני גנב משל אביו וכו'. כתב הרא"ש בפ' מרובה במתני' גנב משל אביו וטבח ומכר ואח"כ מת אביו חייב. בזה אין שום חידוש שהרי כבר נתחייב קודם שמת אביו אלא אגב פטור דסיפא דתני אם גנב משל אביו ומת ואח"כ טבח ומכר פטור דבעינן וטבחו כולו באיסור וליכא ע"כ. ולפום סוגיין איצטריף רישא לאשמועינן אע"ג דלא עמד בדין עד לאחר מיתת אביו חייב דמשעה ראשונה כבר נתחייב ואף לשיטת הבבלי שם במרובה דף ע"א ע"ב איצטריך רישא לאשמועינן דמתני' איירי אפי' שלא עמד בדין ודאמרינן חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר. ומסוגיין ראיה לתירוץ הראשון שכתבו תוס' שם בב"ק דף ע"ב ע"א בד"ה סיפא וכו' ע"ש: