שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 11 · Segment 3

הדא מסייעא וכו'. כתב בהגהת מרדכי בפרקין ובירושלמי משמע להדיא דאף ת"ק ס"ל כתובת אשה דאורייתא דקאמר אמילתיה דת"ק הדא אמרה וכו' ומסייעא למ"ד מטבע היוצא פי' דבהגוזל בעי רבא מר"ח המלוה לחבירו מטבע והוסיף עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה פי' עד חומש' מלבר וא"ת ולפי הירושלמי מ"ט דר"ג וא"ל משום דקסבר כתובה דרבנן הא בהדיא תני בפ"ק ארשב"ג כתובת אשה דאורייתא י"ל אע"ג דסבר דאורייתא מ"מ לא עדיפא ממלוה בשטר דאזלינן בתר שעבודא וכו' השתא לפי הירושלמי ת"ק ורשב"ג ס"ל דאורייתא ואמרי' פ' זה בורר ארבב"ח אר"י כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וכו' וע"כ ליכא דפליג אהא דרבב"ח דהא גבי האי דצידן פריך והא קי"ל בהא דאין הלכה כרשב"ג משמע אבל בכולהו קי"ל דהלכה ע"כ הנה מדבריו משמע שהיתה לו גירסא אחרת בירושלמי דבגירסא שלפנינו ליתא הא מסייעא למ"ד מטבע היוצא. ומ"ש וא"ל משום דקסבר כתובה דרבנן וכו' משמע דסובר דאף להירושלמי קסבר ר"ג כתובה דאורייתא וכן מפורש בסוף דבריו שכתב השתא לפי הירוש' ת"ק ורשב"ג ס"ל דאורייתא. תימא הא מפורש מסיק הירושלמי ודלא כרשב"ג דקסבר כתובת אשה מד"ס. ואף דבבלי פ"ק דמכלתין מוקי לה בכתובת אלמנה מ"מ הירוש' לית ליה הך סברא. גם מ"ש וע"כ ליכא דפליג אהא דרבב"ח וכו' תימא דהא מפורשת בבבלי פ' המדיר דף ע"ז ע"א דאמוראי נינהו אליבא דר"י וצ"ע:

ודלא כרשב"ג. כתב הריטב"א בחידו' ותוספות פסקו הלכה כרשב"ג אבל הרמב"ם וכל הגאונים פסקו כרבנן דהא סוגיא דאמוראי בכל דוכתא כתובה דרבנן וכו' ובירוש' פסקו ג"כ כרבנן וכן עיקר ע"כ וקשה אדרבא בסוגיין מפורש דרבנן קסברי כתובה דאורייתא. וא"ל דמייתי ראיה דפסק כרבנן ולא חש לדברי רשב"ג במשנתינו מנ"ל דפסק הירושלמי כרבנן דהא דאמר ודלא כרשב"ג י"ל דבא לפרש משנתינו ולומר דטעמא דרשב"ג משום דקסבר כתובה דרבנן אבל לעולם הלכתא כוותיה וצ"ע: