שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 5

מכרה פירות המחוברין לקרקע וכו'. וקשה במאי קמיבעיא ליה אם בקמה העומדת לקצור מ"ט דר"י הא כ"ע מודים דהן כתלושין וכמש"ל פ' האשה בתו' בד"ה והתלושין וכו' ע"ש ואם בשחת קמיבעיא ליה הא ודאי לכ"ע הן כקרקע וי"ל כיון דסילק עצמו בלשון גרוע לא מהני אלא אגוף הקרקע אבל לא בפירות אע"פ שהן שחת:

ר"ז ר"י בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אינה מוכרת פירות. גירסת הרא"ש הכותב שדה לאשתו אין לו אכילת פירות א"ר מתנה מתני' לא אמרה כן וכו' ע"כ. והנה לקמן בסוגיין כך היא הגירסא בדברי רב מיהו הא ודאי צריכין להגיה לקמן אר"ז מתני' לא אמרה כן וכו'. ולגירסתו קושית ר' אימי כפשטא דקשיא ליה אדרב דאמר דאין לבעל פירות. והא דקאמר הש"ס לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא ה"פ לא אמר רב דאין לו אכילת פירות היינו בכותב מתנה לאשתו אבל מוכר יש לו אכילת פירות דעלילה היה רוצה בה כדי לפטור ממזונותיה. ופירוש זה מסתייע מהא דאמרינן בבבלי פ' חזקת דף נ"א אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. אך מ"ש הרא"ש ונראה דהירוש' פליג אגמרא דידן דבפ' חזקת פליגי אמוראי במוכר שדה לאשתו אם הבעל אוכל פירות או לא ומודו דאם נתן לה במתנה דאינו אוכל פירות הלכך לפום גמרא דידן לא אמרי' מוכר פירות ולוקח בהן קרקע אא"כ שיירה ולקח בהן קרקע ע"כ תימא דנראה דלא פליגי דאף הירושלמי לא קאמר אלא דיש לבעל אכילת פירי פירות וקסבר דהא דאמר רב אין לו אכילת פירות אפי' פירי פירות קאמר ואהא קאר"ז דמתני' לא אמרה כן. ובהא אף הבבלי לא פליג. שהרי כתב הרא"ש בפ' חזקת ועוד מטעם אחר חשוב שדה שנתן לה במתנה קנוי לבעל דנהי דאין הפירות הגדלים בשדה שלו מ"מ נכסי מלוג הם כמו נפלו לה נכסים ממקום אחר וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכיון דיש לו שייכות בשדה לפירי פירות חשיב קנוי לו עכ"ל. ולכאורה נראה שסותר שם מ"ש כאן שהבבלי פליג אתוספתא דתניא בה ילקח בהן קרקע ויאכל פירות ולית הלכתא כתוספת' ומדבריו פ' חזקת נראה דקסבר כתוספתא. וכ"כ הטור סי' פ"ה. ובסי' צ"ב כתב דבכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן אינו יכול למכור הפירות אלא מה ששיירה וצ"ע רב: