שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 5 · Segment 3

כהדא בילדה אחת וכו' פי' בגליון נערה באה לינשא ולא היה בכיס של צדקה לפרנסה בתכשיטין וא"ר אמי יניחה עד למועד שהכל מתקבצים וימלא בכיס וא"ר זעירא אתה גורם הפסד בן זוגה אם לא ישאנה עכשיו אלא יגמרו נישואיה שאמרינן לפרנסים ללות והקב"ה אדון המועדים קיים לפרוע ע"כ ופירושי שבקונט' הוא מסכים לפי' הר"ן בדברי ר"י שאמר שאין לפרנסים ללות. ובלא"ה פי' המפרש הזה הוא דחוק דמה לאדון המועד כאן. ולפי פירושי שבקונט' מיושב הכל על נכון וכן עיקר. וראיתי להריטב"א בחידושיו שכתב הא דא"ר הנושא את היתומה שאם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה דייקינן מינה בירושלמי דדוקא שיש בכיס אבל אין מחייבין את הפרנסי' ללות ומינה דברישא חייבים ללות כדי שלא לפחות מחמשים זוז ע"כ. וקשה למאן קאמר לה אי לר"ח מאי קאמר ומינה דברישא וכו' הא מפורש קאר"ח בשאין בכיס לוין עד חמשים ואי לר"י הא מפורש קאמר אם אין בכיס פחות היינו אפי' פחות מחמשים וצ"ע. והש"ך כ' בי"ד סי' ר"נ ס"ק ב' וז"ל לא יפחתי לה מנ' זוז ומחייבין את הגבאין ללות ואם ישנן בכיס אפי' יותר מנ' נמי נותנין לפי כבודה ר"ן ומביאו ב"י וד"מ ופרישה ומשמע דיותר מנ' אין מחייבין ללות ע"כ. ותימא הא דקאמר בשם הר"ן דמחייבין הגבאין ללות אין הדבר כן אלא דכתב הר"ן דפליגו אמוראי בירושלמי אם מחייבין ללות או לא גם מ"ש ומשמע וכו' הא מפורש קאמר בירושלמי דלד"ה יותר מנ' אין מחייבין ללות ואפשר דר"ל דאף דיש בכיס נ' זוז אין מחייבין לגבאין ללות יותר מנ' לפרנסה לפי כבודה. והא דקאמר דמחייבין הגבאין ללות הוא מדברי הגהת מרדכי ריש מס' ב"ב ודייק לי' מדשתק ר' אימי משמע דעבד עובדת כר"ז וש"מ דהכי הלכתא ע"כ וכ"פ בש"ע סי' רנ"ז. ואין דבריו מחוורין לענ"ד מדקאמר הש"ס בתר הך עובדא ואתייא דר' אימי כר' חנינא משמע דר"א ור"ז פליגי ולא הודה לו גם ראיתי בהג"מ שם שפירש ואמר ישתבקון למועדא המתינו לה עד שיבא עת גביית הרגל ואר"ז גרמית יפסיד כלומר אם ימות הגבאי קודם גבית הצדקה יפסיד המצוה זו שלא השיא את היתומה אלא יכלה המצוה וילוה וישיאנה שהקב"ה קיים ויקיים אותו בזכות מצוה זו ע"כ. ואין פירושו מחוור כלל אלא כמ"ש בקונט' עיקר. עוד כתב הש"ך שם ס"ק ג' נראה דשיעור זה דחמשים זוז וכו' אינו אלא בימיהם אבל בזמן הזה נותנים כפי הראוי ע"כ מיהו בתוספתא בפרקין לא משמע כן דתני שם וכן היה רי"א המשיא את בתו סתם לא' יפחות מחמש סלעים שבראשונה היה לוקח בהן כל צרכה ע"כ משמע כיון שהיה בו סיפוק בשום זמן אין מוסיפין לה עכשיו. מיהו אפשר ליישב התוספתא וצ"ע לדינא: