שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 2

כהדא דתני אין ב"ד וכו'. צריך לאתויי הך ברייתא דלכולהו תנאי לעיל בפ' אף על פי דמזונות דאורייתא ואף ראב"י יליף ליה. מק"ו מכסות. אך קשה לי אי איתא לק"ו דראב"י דאמר ומה דברים שאין בהם קיום נפש אינו רשאי לימנע דברים שיש בהן קיום נפש לא כ"ש איך אפשר לחלוק עליו דהא כסות מפורש בקרא וראיתי להרמב"ן בפי' התורה שכתב המלבושים של האשה בעלה חייב בהן מדבריהם והא דכתיב בקרא כסותה היינו כסות מטתה ושלש אלה בתשמיש איירי ע"ש שהאריך ומביאו הה"מ רפי"ב מה"א. ולפי דבריו מתורץ קושיתו. ואני תמה מהה"מ אחרי שהוא מודה לדברי הרמב"ן שהמזונות הוא מדבריהם איך פליג עליה במלבושים שהן מדאורייתא דהא מזונות איכא למילף ממלבושים בק"ו וכמ"ש בסמוך וצ"ע. ותוס' כתבו בפ' נערה דף מ"ח בד"ה ראב"י וכו' ותימא כיון דראב"י נמי סובר דמזונות דאורייתא הך ברייתא דתני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה כמאן אתיא ע"כ ומסוגיין מבואר דאיכא מ"ד דפליג אכולהו תנאי וסובר דמזונות דרבנן ונראה דמפרש כולא קרא בתשמיש וכדעת הרמב"ן. ועמש"ל פ' אע"פ דף כ"ב וכו' בתוס' בד"ה מה:

ויעשה אותה כפועל וכו'. במעשרות פ"ג גרסי' ואשתו אין לו עליו מזונות כמ"ד אין מזונות לאשתו ד"ת כהדא דתני אין פוסקין וכו' ופי' הר"א שם אין פוסקין וכו' וה"נ במעשר כיון שאין פוסקין לה רק עמו אוכלת לא נראה כפריעת חוב וכמקח ואתיא אפי' למ"ד יש לה מזונות ד"ת וגרסי' או כהדא וכו'. ופריך ויעשה אותה כפועל שאין יפה למלאכתו ס"פ וחייב במעשר שפועל כזה אינו אוכל ד"ת וה"ל כמתנה ולרבנן דמתנה כמכר ה"ל כלוקח וכגמר מלאכה ע"כ. ומסוגיין מבואר שאין פירושו והגהתו מחוורין גם מה שפירש בקושית המקשה ויעשה אותה וכו' לא שייך כלל במעשר דלמה נעשו אותה כפועל שאינו ש"פ. גם מ"ש שפועל שאין יפה למלאכתו אינו אוכל ד"ת. לא ידעתי אנה מצא דין זה: