שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 5

תזון מכתובתה. כתב הרי"ף דייקינן מינה עד כתובתה אין יתר מכדי כתובתה לא ש"מ דליתא להא דגרסי' בגמרא דבני מערבא (לעיל פ' מציאת האשה ובפ"ק דב"מ) אדם. שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיפרענה עד פרוטה אחרונה. דאם איתא להאי מימרא ה"ל למיתני ניזונת והולכת עד שתפרע כל כתובתה ע"כ. וקשה כיון דסתמא דש"ס מייתי הכא הך ברייתא למה לא פריך מינה בירושלמי אמאן דאמר דחייב במזונותיה. לכך נראה דהכא שאני דאין ביד ב"ד להפסיד להבעל לכן מפרישין מנכסיו עד כדי כתובתה דה"ל כאלו נפרעת ממנו אלא שאין מוסרין הממון לידה ממש אולי לא נתגרשה אבל ניזונת ממעות אלו ממ"נ אבל יותר מזה לא דאיהי דאפסידה נפשה. ונראה אם לא באה לב"ד לגבות כתובתה או למזונות ולותה ואכלה אפשר דחייב הבעל לשלם דהא לא נפרעת ממנו כתובתה שוב ראיתי שגם הרא"ש בפ"ק דב"מ השיב כן על דברי הרי"ף ע"ש ואפשר דסובר הרי"ף כיון שהב"ד מעכבין כתובתה הרי הוא כאלו העכבה מהבעל א"כ למה לא יהיה לה מזונות מהבעל והא דלא פריך מינה בירושלמי י"ל דמוקי להך ברייתא בששמעו בו שמת ואיהי אינה רוצה לקבל כתובתה שאמרה שלא מת וכפירש"י בפרקין דף ק"י ע"ב הלכך אין ליתן לה יתר מכדי כתובתה אבל לפי מאי דמסיק הבבלי דהלכתא כרב שאיך פוסקין מזונות לאשת איש והך ברייתא בשלא שמעה בו שמת איירי שפיר איכא למידק מינה דגרושה איך לה מזונות אע"פ שלא פרע לה כל כתובתה:

ואמר יצאו מעשה ידיה במזונותיה וכו'. כתבו תוס' דף ק"ז בד"ה חיישינן שמא א"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה ופטרתו ופטור הוא בכך אע"ג דהשתא לא ספקו ע"כ. וקשה הא כחבו תוס' דף מ"ז בד"ה זימנין וכו' שאם אמרה היום איני ניזונת ואיני עושה למחר תעשה ותהא ניזונת ע"כ משמע דיכולה לחזור גם בסוגיין משמע דאינה יכולה לחזור מיהו סוגיין איכא לאוקמי כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה כדאמר בסמוך ודוחק הלכך נ"ל דסברי תוס' שיכולה לחזור בשאמרה סתם בלא קביעת זמן אבל בשקבעה זמן אינה יכולה לחזור תוך הזמן. אע"ג דלא נעשה בקנין כיון דמחילה היא אינה צריכה קנין וצ"ע. והרמב"ם כתב בפי' המשנה הרשות ביד האדם לומר לאשתו צאי מעשה ידיך במזונותיך כל זמך שאינו מצוי עמה ואין לה מזונות אבל כשהוא מצוי עמה אינו יכול לומר כן ע"כ ובזה מתורץ קושיתנו. אך אין כן דעת הפוסקים ועיי' בטור א"ע סי' ע':