שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 4

היום אמרה אשת איש הייתי ולמחר אמרה גרושה אני וכו' מכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת. מכאן ראיה מבוררת לדעת הרמ"ה ורבינו יונה ז"ל דדוקא תוך כדי דיבור נאמנת לומר גרושה אני אבל לא לאחר מכאן. ומן התימא על הה"מ ריש פי"ב מה"ג והטור אה"ע סי' קנ"ב שכתבו דבכה"ג שאומרת אשת איש הייתי נאמנת לעולם אפי' לאחר כדי דיבור אפי' אינה נותנת אמתלא לדבריה. איך נעלם מהם דברי הירושלמי אלו המפורשים בהיפך. ומ"ש הה"מ וז"ל ויש קצת סיוע לזה דאל"כ לשמעינן בסיפא רבותא טפי דאפי' ליכא עדים אלא שאמרה לאחר כדי דיבור גרושה אני אינה נאמנת ואנא ידענא דכ"ש הוחזקה בעדים דהשתא כשלא הוחזקה אלא מפי עצמה אינה נאמנת כשהוחזקה מפי עדים שאין אנו צריכין באסורה לדבורה כלל כ"ש שלא תהא נאמנת ע"כ. ונ"ל דלאו רבותא היא אדרבה הוחזקה מפי עצמה עדיף טפי. הגע בעצמך אם הוחזקה מפי עצמה ואח"כ באו שנים ואמרו דלאו אשת איש היא אינן נאמנים דשויא אנפשה חתיכא דאיסורא ובשנים שבאו ואמרו אשת איש היא ובאו שנים ואמרו פנוי' היא מפיה אנו חיין ואם ניסת לאחד מעידיה לא תצא כמפורש בבבלי ולפי הירושלמי לעולם היא נאמנת. והדברים ברורים. והא ל"ק להה"מ הא איצטרך למתני סיפא בעדים לאשמועינן דאם משניסת באו עדים לא תצא דהא בבבלי דף כ"ג מסיק דאיכא מ"ד דלא קאי ארישא ובאומרת א"א הייתי וגרושה אני ואח"כ באו עדים אפי' ניסת תצא וכוותיה קיי"ל. ואפשר לומר דזהו סברת הה"מ כיון דבירושלמי מסיק בסמוך בפשיטות דאף בא"א אם משניסת באו עדים לא תצא הלכך ס"ל דאף באומרת א"א הייתי אינה נאמנת לומר לאחר כדי דיבור גרושה אני דל"ק ליה דיוקא דמתניתין דהא איצטרך למתני בסיפא ואם יש עדים וכמ"ש אבל לפי מאי דקיי"ל דאם משניסת באו עדים לא קאי ארישא דייק ליה להה"מ שפיר. אבל כבר אמרנו דדיוקו דהה"מ ממפני' ליתא וצריך עיון גדול ליישב דברי הה"מ: