ע"ד דר"י לקבורה בין אב בין אחר גובה וכו'. הרמב"ם פי"ד מה"א פוסק כר"י. והרשב"א תמה עליו דכיון דר"ח פליג עליו המוציא מחבירו עליו הראיה ועוד דבגמרין משמע דדוקא ב"ד יורדין לנכסיו הא אחר הניח מעותיו על קרן הצבי ע"כ ועיין בהה"מ שם. ונ"ל דטעמו דהרמב"ם דקסבר דהיכא דבע"ח דוחק חייב לפרוע וכמ"ש לעיל בפרקין בתו' בד"ה אר"י טעמון וכו' וכאן נמי כבע"ח דוחק הוא שהרי ב"ד יורדין לנכסיו הלכך חייב לשלם אפי' אחר ול"ד לפרנס אשת חבירו דלא הוי כבע"ח דוחק דמצי למימר דהויא דחקי לה ומצמצמת במעשה ידיה:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96fbeb2f9ca1b1f1737585268c5488fa08e0a60502c06775cbb8afa4a7e8af84