ר"ח אמר והוא שיהא זכור העדות וכו'. מה שפירשתי בקונטרס בסוגיא זו הוא מדברי תוס' והרא"ש בפרקין וכ' הרא"ש ומתוך הירושלמי מוכח דאם העדים שכחו לגמרי המלוה ואף מתוך ראיית השטר אינן זוכרים מודו רבנן דצריכין לצרף עמהן אחר וכו' ע"ש. ותימא מאין הוכיח כן דהא איכא לאוקמי פלוגתייהו בשאינו זוכר כלל וכן משמע פשטא דלישנא אלא דלשון הבבלי לא משמע כן דגרסי' שם דף כ' ע"א ר' יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרו מעצמו. משמע מעצמו הוא דאינו זוכר אבל ע"י שטר זוכר. א"כ מאי קאמר הרא"ש מתוך הירושלמי מוכח טפי ה"ל למימר דמבבלי מוכח. ואפשר לומר דכוונתו לומר דמתוך הירושלמי מוכח דרבנן כר' יוחנן ודוחק. גם קשה מנ"ל דסברי רבנן דבשאינן זוכרין העדות מהני צירוף אחר דלמא בשאינן זוכרין לא מהני עדותן אפי' לצרף וכדעת הרמב"ם וכמ"ש לעיל בסמוך וכ"כ הש"ך שם ס"ק ל"ב וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96fbeb2f9ca1b1f1737585268c5488fa08e0a60502c06775cbb8afa4a7e8af84