לא מסתברא משום שהיא חייבת לו. בבבלי דף ס"א ע"א פירש"י בד"ה אבל מוזגת לו וכו' ובכפי' הני לא כפי לה אלא חכמים השיאוה עצה טובה להנהיג זאת בישראל ע"כ. וקשה דהכא משמע שחייב' היא לו והיינו אפי' בכפייה. שוב ראיתי שבהג"א משיג על רש"י מסוגיין ע"ש. אך נראה דס"ל לרש"י דירושלמי והבבלי פליגי מדלא קחשיב בירושלמי הצעת המטה בדברים של יחיד לכך קסבר שהיא חייבת לו אבל בבבלי דגרס בדברי ר"ה מצעת לו את המטה וקשיא מתני' וצ"ל דר"ה איירי בדבר שאינו של טורח א"כ אינו בכלל מלאכה ויכול הבעל לעשות לעצמו הלכך מפרש דאינו אלא עצה טובה. ודבר הגון הוא:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 5 · הלכה 6 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96fbeb2f9ca1b1f1737585268c5488fa08e0a60502c06775cbb8afa4a7e8af84