שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 8 · הלכה 9 · Segment 1

שומרת יבם שנפלו לה נכסים. פירש"י כשהיא שומרת יבם. וביבמות פ' החולץ פירש"י סלקא דעתן שנפלו לה כשהיא שומרת יבם. ונראה כמו שפירש כאן דפליגי אביי ורבא התם בבבלי ביבמות ואביי מוקי לה לרישא שנפלו כשהיא שומרת יבם ורבא מוקי לה רישא וסיפא שנפלו כשהיא שומרת יבם וכוותיה דאביי מסתברא דר"פ אמר התם מתני' כוותיה דאביי דייקא. וכ"כ תוס' שם בד"ה אע"ג וכו' בשם הלכות פסוקות דר"י גאון דהלכתא כוותיה דאביי גם דברי הירושלמי אתיין כאביי וכמ"ש בסמוך:

מודים בית שמאי ובית הילל שמוכרת ונותנת וקיים. כתבו תוס' בר"פ בד"ה סיפא וכו' תימא א"כ לב"ה נמי תמכור לכתחלה דכיון דהיא מוחזקת הוי ספק שלה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאשכחן גבי שומרת יבם וכו' וי"ל דהכא בודאי להינשא קיימא דכל המארס דעתו לינשא הלכך לכתחלה לא תמכור אע"פ שהיא ודאי אבל התם כך עומדת לחליצה כמו לייבום והואיל והוא ודאי אמרו דתמכור לכתחלה ע"כ וכ' התי"ט בר"פ ול"נ דמעיקרא לאו קושיא משומרת יבם דהתם הספק אם זיקה עושה ארוסה או לא משא"כ כאן שהיא ודאי ארוסה אבל אי קשיא מבעלמא קשיא דאמרי' בכל דוכתא אין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש תי' והוא דחוק. ודבריו אינן מחוורים. דקושית תוס' הא בארוסה ודאי נמי אין לו זכות בנכסיה מאי קאמרת משום דספק הוא אימר בזכותו נפלו שמא תבא לידי נישואין א"כ בשומרת יבם נמי נימא הכי דהא מ"מ זקוקה היא לו ונאמר אימא בזכותו נפלו ותירצו תוס' דספק ארוסה לא דמי לשאר ספיקות דהכא ודאי שתינשא לו כיון דאירסה אע"ג דאיכא מיעוטא דהדרי בהו מ"מ בכה"ג ספק מוציא מידי ודאי אבל גבי שומרת יבם ספק גמור הוא דאימר יחלוץ לה יבמה. והיינו דקאמר בבבלי ביבמות זיקה עושה ספק ארוסה ר"ל אימר יחלוץ לה היבם והדברים ברורים באין גמגום: