שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 11 · הלכה 7 · Segment 2

בשם שקנסו בה וכו'. כתב רי"ו במישרים נתיב כ"ג ח"ב ירושלמי בכתובות כל אותם שיש להן כתובה דרך קנס כגון אלמנה לכה"ג כשם שקנסו לענין כתובה כך קנסו לענין קידושין שאם קידשה בליטרא דדהבא מאבד הכל. ומביאו ב"י בא"ע סי' נ'. וכ' בבית שמואל שם ס"ק א' משמע שניות שקנסו אותה דאין לה כתובה צריכה להחזיר הקידושין ותימא הא מפורש בסוגיין דאשנייה קאי דהא קאמר כשם שקנסו בה כך קנסו בו. וגם ברי"ף והרא"ש העתיקו כך דברי הירושלמי דשנייה הקידושין שלה. וכ"מ דברי רי"ו שכתב מאביו את הכל ואבעל קאי. גם דברי הרי"ו בעצמן תמוהים שכתב כל אותן שיש להן כתובה דרך קנס כגון אלמנה לכה"ג וכו'. וזה אינו דודאי מדאורייתא יש להן כתובה שהרי כתב לה דקידושין תופסין בהן אלא בשנייה מטעם קנס אין לה כתובה וכן מבואר בש"ס ביבמות פ"ט ובפרקין. לכן נ"ל דטעות נפל בספר מישרים. ולא ראיתי לראשונים שהרגישו בזה וצ"ע:

שאם קידשה בליטרא דדהבא מאבד את הכל. וא"ת הא בלאו קנס הוא שלה דהא קיי"ל כשמואל דאמר המקדש אחותה מעות מתנה הן ואינן חוזרין וקשיא ארי"ף והרא"ש שהביאו דברי הירושלמי בהלכות וי"ל דדוקא באחותו הוא דהוי מעות מתנה שהכל יודעין שאין הקידושין תופסין באחותה וגמר ונתן לשם מתנה וכמפורש שם בש"ס בב"מ משא"כ בשניה אין הכל יודעין ואמרי' לשם קידושין נתן וכיון שכופין אותו להוציא היה ראוי שיחזרו אי לאו משום קנס שאינה יכולה להוציא ממנו הפירות שאכל. כתבו תוס' בפרקין דף ק"א בד"ה אילימא וכו' והא דתנן הממאנת אין לה פירות לא פירות שאכל קאמר דאפי' קרן גופיה אם אכל אין לה וכו'. וכ"כ הרא"ש. ואיני רואה בזה קושיא על הירושלמי דאין זה הכרח שיהיה רבותא בכל דינים השנויים במשנתינו רק שלא יהיה הדין בהיפך לאחד מהם וכיון דדין זה ולא פירות שפיר שייך בכולן אף שאין בו רבותא בממאנת מ"מ כיון דצריך למתניי' משום אחרינא לית לן בה וזה ברור בעיני וצ"ע: