שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 12 · הלכה 1 · Segment 4

ותני כלה ומתכסיין בכסותי. מדמייתי לה הכא ש"מ דאף במחייב לזון בת אשתו חייב בלבושיה. ובש"ע א"ע סי' קי"ד סעיף י"ב פסק דאינו חייב במלבושיה והוא מתשו' הרשב"א ונראה שנעלם ממנו דברי הירושלמי הלזה. וראיתי לרא"ש בפרקין שכתב ומה שהביא הירושלמי ראיה ממתני' דבנן נוקבן לא דמי דמתני' בחוב קא אכלה ובגמרא דידן לעיל בפ' אע"פ מפרש טעמא ע"כ. לא מצאתי דבר זה מבואר בפ' אע"פ גם מפשטא דשמעתין לא משמע כלל דמייתי ראיה ממתני' דבנן נוקבן ואם ר"ל דמייתי ראיה מדתנך בבנן נוקבין ומתזנין מנכסי ואפ"ה המלבושים בכלל א"כ לא משני מידי דהא אמרי' בסמוך דעשו אותה כתוספות כתובה ואפשר דסובר הרא"ש דמייתי ראיה ממתני' דבנה נוקבן כי היכי דמעשה ידיה של הבת לעצמו ה"נ מעשה ידיה של בת אשתו לעצמה ועלה קאמר דלא דמיא דבתו ניחא ליה בהרווחה כדאיתא בבבלי ר"פ נערה וע"ש בתו' בד"ה בת וכו' אבל אין פי' זה מחוור שהרי מפורש דלא פשיט הש"ס אלא ממתני' דהכא וצ"ע:

דתנינן והן נותנין לה דמי מזונות. וקשה למה לא מייתי ראיה מרישא דתנן אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא:

חלתה כמי שנישאת. כתב הריטב"א בחי' ולמדנו מה שהמתחייב לזון את חבירו אינו חייב ברפואתו אבל חייב לתת לו דמי מזונות שהיה צריך כשהיה בריא מדקאמר חלתה כמי שנישאת. וכ"כ בש"ע ח"מ סי' ס' בהג"ה. ומדברי תוס' במכלתין דף נ' בד"ה ומאי עלייה וכו' מפורש בהיפך דחייב ברפואתה. ואיני רואה שום ראיה מדברי הירושלמי לדעת הריעב"א דלא בא לאשמועינן אלא אם חלתה ואינה יכולה לאכול הרבה מ"מ צריך לשלם לה דמי מזונות כבריא כמי שניסת אבל אם צריכה לרפואה ודאי שחייב לרפאותה שרפואה בכלל מזונות. וכ"מ מהא דאמרי' בב"ב פ' מי שמת בשותפין שחלה אחד מהם שרפואה שאין לה קצבה משתלם מאמצע וכ"ה בש"ע ח"מ סי' קע"ז ודוחק לחלק ביניהם. ושוב ראיתי שהרגיש בזה בפרישה ודחק לחלק ע"ש. לכן נראה שלדינא צ"ע ודלא כמו שכתב בש"ך סי' ס':

מתה כמי מנישאת. מדברי הרא"ש והריטב"א נראה דל"ג ליה אלא ה"ג חלתה כמי שנשאת מתה כבר מתה ואפשר שלא כתבו אלא מסקנא דשמעתיך וכמ"ש בקונטרס: