בן יהוידע על עירובין · דף 45a

תָּנָא: 'קְעִילָה', עִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר הָיְתָה. יש להקשות מנא ליה דהיתה עיר הסמוכה לספר? ודוחק לומר דכך היתה קבלה בידם.
ונראה לי בס"ד דיש לזה סמך מן הכתוב (שמואל א' כג, ב) 'לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה' וקשה אמאי אצטריך לומר וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה, דדי לומר וְהִכִּיתָ אֶת פְּלִשְׁתִּים, שהרי אפילו דוד המלך ע"ה לא זכר בשאלתו את קְעִילָה דאתיא תשועתה ממילא, על כן מוכרח לומר שֶׁקְעִילָה הָיְתָה עִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, ולכך פירש לו 'וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה' ללמוד מה שאני מתיר לך שתכה את פלשתים בשבת בשביל שבזה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה, שהיא עִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר אבל אי הוה עיר אחרת לאו.

אִי שָׁרִי, אִי אָסִיר. הקשו בתוספות מנא ליה דאיירי בשבת, ותירצו בדוחק יעויין שם.
ונראה לי בס"ד דיליף מדקאמר (שמואל א' כג, ב) 'הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי' ולמאי הוצרך לומר הַאֵלֵךְ והוי לי למימר 'האכה את הפלשתים' ובודאי לא יכה אם לא ילך? אלא ודאי שבת היה ובא לשאל אם אלך עתה, כי בהליכה דעתה איכא חלול בתחומין ובטלטול כלי זיין, ורצונו לידע אם יצליח בהליכה של עתה שהוא יום שבת ויש בה כמה חילולין.