בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר: בְּכוֹסוֹ, בְּכִיסוֹ, בְּכַעֲסוֹ. הא דנחית למניינא, נראה לי שבא ללמדנו אף על גב דמכל חד בפני עצמו איכא למילף להרע או להטיב, עם כל זה לא יהיה האדם מוחזק להרע או להטיב אלא עד שיהיה נבדק בשלשתן בתלתא הוי חזקה.
והא דנקיט להו בסדר זה 'כוֹסוֹ כִיסוֹ כַעֲסוֹ' נראה לי שתפס המועט ואינו מצוי תחלה, כי בדיקה בכוס אינו מצוי בכל יום דאין אדם מרבה בשתיית היין בכל יום ויום, אך בדיקה של הכיס בכל יום, שבכל יום האדם עוסק במשא ומתן וגם זה אינו אלא ביום ולא בלילה, וגם אינו בשבתות וימים טובים, אבל בכעסו נבדק בכל עת שזה מצוי בימים ובלילות וגם בשבתות וימים טובים.
והא דנקיט להו בסדר זה 'כוֹסוֹ כִיסוֹ כַעֲסוֹ' נראה לי שתפס המועט ואינו מצוי תחלה, כי בדיקה בכוס אינו מצוי בכל יום דאין אדם מרבה בשתיית היין בכל יום ויום, אך בדיקה של הכיס בכל יום, שבכל יום האדם עוסק במשא ומתן וגם זה אינו אלא ביום ולא בלילה, וגם אינו בשבתות וימים טובים, אבל בכעסו נבדק בכל עת שזה מצוי בימים ובלילות וגם בשבתות וימים טובים.