רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך כתבו התוס' קשה לר"ת מה מועלת תפלה לר"מ ורבי יהודה דקאמר פ"ק דר"ה וכו' וי"ל דהכא בשבת שבין ר"ה ויה"כ איירי עכ"ל ובפ"ק דר"ה תירצו התוספות בשם ר"ת דלשלא יחלה לא מצלינן אלא לרבי יוסי אבל שיתרפא מצלינן לכ"ע דמתי יחלה נגזר מתי יתרפא לא נגזר. ותהי עלה הרב ישרש יעקב דבע"ז דף נ"ה א"ל זונין לר"ע וכו' וחזינן דאזלי כי מתברי ואתו מצמדי וכו' כך יסורין וכו' ולא תצאו אלא ביום פ' ועל ידי פ' וכו' הרי דגם מתי יתרפא נגזר הפך מ"ש ר"ת. ותירץ הרב הנז' דה"ק שלא יתאחרו יותר משנה ובתוך השנה יועיל התפלה ועוד תירץ דעל ידי פ' ר"ל שיתפלל ויצאו קודם הזמן ע"ש באורך. ועין רואה דהני שינויי דמשני הרב ז"ל דחיקי טובא דשינויא קמא לשון ואל תצאו אלא ביום פ' דקאמר הוא הפך דבריו. גם את השני הוא דוחק עצום. ויותר יקשה דהא דע"ז הם דברי ר' עקיבא לזונין ואלו התם פ"ק דר"ה דף ט"ז משמע דרבי עקיבא סבר כרבי יהודה דאמרינן התם תניא אמר רבי יהודה משום ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה וכו' ומוכח דרבי עקיבא סבר סברת ר' יהודה מסתמא והלא רבי עקיבא קאמר דגוזרים על היסורין לא תצאו אלא ביום פ' ואיך ר"ת כתב דמתי יתרפא לא נגזר ורבי עקיבא דסבר כרבי יהודה קאמר שמשביעין היסורין ולא תצאו אלא ביום פ':
ואפשר לומר דסבר ר"ת דיש חילוק בין חולאים דאין רשומן ניכר כגון קדחת וכיוצא. ליסורין דרשומן ניכר וכאבם נעכר מעין דוגמא למה שחילקו התו' פ"ק דבתרא דף י"ו ע"ב דמאי דאמרו התם מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אע"ה דכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא היינו בחולי של מכה ע"ש ואף אנו נאמר דמ"ש ר"ת דמתי יתרפא לא נגזר מיירי בחולאים פשוטים מקדחת ומיחוש בעלמא. וההיא דע"ז הוא ביסורין דמפרש התם דאזלי כי מתברי וכיוצא בהן. ועל אלו קאמר ר"ע דמשביעין וכו' אבל חולאים דעלמא לא נגזר מתי יתרפא. ועוד אפשר לומר דר"ע לזונין מילתא בעלמא אמר ליה אף דלא סבר הכי. ואיהו סבר כמ"ש שם בע"ז אשר חלק שהחליקם לטורדם וכו':
ומה שהקשה על תירוץ התוס' דהכא אפשר לומר דר"מ ור"י כשדברו היה כונתם בשבת בינתים אך תנא דברייתא הוא ס"ל כרבי יוסי ונקט דברי ר"מ ורבי יהודה שיאמר המקום ירחם וכו' וקבעם בברייתא לדעתו דעסיק בכל שבת על דרך מאי דכתיבא בעניותין בקונטריסי שער יוסף דף ס"ג ע"ב ע"ש:
ואפשר לומר דסבר ר"ת דיש חילוק בין חולאים דאין רשומן ניכר כגון קדחת וכיוצא. ליסורין דרשומן ניכר וכאבם נעכר מעין דוגמא למה שחילקו התו' פ"ק דבתרא דף י"ו ע"ב דמאי דאמרו התם מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אע"ה דכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא היינו בחולי של מכה ע"ש ואף אנו נאמר דמ"ש ר"ת דמתי יתרפא לא נגזר מיירי בחולאים פשוטים מקדחת ומיחוש בעלמא. וההיא דע"ז הוא ביסורין דמפרש התם דאזלי כי מתברי וכיוצא בהן. ועל אלו קאמר ר"ע דמשביעין וכו' אבל חולאים דעלמא לא נגזר מתי יתרפא. ועוד אפשר לומר דר"ע לזונין מילתא בעלמא אמר ליה אף דלא סבר הכי. ואיהו סבר כמ"ש שם בע"ז אשר חלק שהחליקם לטורדם וכו':
ומה שהקשה על תירוץ התוס' דהכא אפשר לומר דר"מ ור"י כשדברו היה כונתם בשבת בינתים אך תנא דברייתא הוא ס"ל כרבי יוסי ונקט דברי ר"מ ורבי יהודה שיאמר המקום ירחם וכו' וקבעם בברייתא לדעתו דעסיק בכל שבת על דרך מאי דכתיבא בעניותין בקונטריסי שער יוסף דף ס"ג ע"ב ע"ש: