שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 2

הזורק ת"ל ונתן ונתן. בבבלי ל"ג אלא ת"ל ונתן מ"מ ופירש"י ודרשי' ליה באנפי נפשיה מדלא כתיב ובידה יתננו משמע לן נתינה כל דהוא וידה דכתב רחמנא בעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעת. וכתב הרשב"א ואינו מחוור דאין שום יתור בונתן בידה מבידה יתננו ע"כ. ונ"ל דכוונת רש"י כי היכי דכתיב תחלה וכתב לה והדר כתיב ספר כריתות ה"נ ה"ל למכתב סיפא בדידה דהיינו ובידה יתננו אלא ש"מ דונתן מידרש באנפי נפשיה. אך קשה הא דאמרי' בסמוך עד כדון כר"ע כר"י בשלמא אי מכפילות יליף פריך שפיר וכדפרישית בקונטרס אלא אי מדלא כתיב ובידה יתננו יליף ודאי דאין חילוק בין ר"ע לר"י. וקושיא זו קשיא נמי אפי' תימא דיליף ליה מכלל פרט וכלל ונתן כלל בידה פרט ושלחה חזר וכלל ומרבינן כל דבר שדומה לידו ועיי' ברשב"א. א"כ ל"ק לר"י מידי דהא גם ר"י קחשיב בי"ג מדות כלל ופרט וכלל. גם מ"ש הר"ן מדכתיב תרי ונתן בידה הוה מיעוט אחר מיעוט לרבות. קשה א"כ ל"ק לר"י דמודה בדרשא דמיעוט אחר מיעוט לרבות. וכ"כ בס' כריתות דלר"י הוה מדה זו כאלו מפורשת בתורה. גם מ"ש לעיל פ"ו ה"א בד"ה ת"ל ונתן דאף הירוש' סובר מדלא כתיב ובידה יתננו יליף ודרשא הפשוטה נקט ע"ש ליתא דא"כ מאי פריך אר"י ומסוגיין נראה דר"ע ור"י בהא פליגי לר"ע דיליף מדכתיב תרי זימני ונתן סובר חצר משום שליחות אתרבי דיליף ליה בכלל ופרט וכלל דשדי ידה בין תרי ונתן ור"י דיליף ליה מידה ודאי דמשום ידה איתרבאי. אלא דלפ"ז קשיא דצ"ל ר' יוחנן כר' ישמעאל דקסבר חצר משום ידה איתרבאי וריש לקיש כר' עקיבא דקסבר משום שליחות איתרבאי וכמ"ש לעיל פ"ו ה"ב בד"ה בחצר וכו' ע"ש וי"ל לפום סוגיא דהכא צ"ל דפליגי ר"י ור"ל אליבא דר"י א"נ קסברי אף ר"ע משום ידה מרבי חצר דאי משום שליחות מושלחה יליף לה ומיתורא לחוד יליף ולא מכלל ופרט וכלל. וכן צ"ל לשיטת תוס' דאמרי מכלל פרט וכלל יליף מ"מ אית ליה משום ידה איתרבי כמפורש בב"מ שם. גם מ"ש רש"י וידה דכתב רחמנא וכו' תימא בעיני ודאי דאיצטריך בידה לגופיה דסד"א ונתן מ"מ אפי' נתנו ברשות שאינו של שניהם כל שנתנו חוץ מרשותו סגי לכך איצטרך בידה שיהא החצר דומיא דידה שהוא שלה או שהוא רשותה. וכ"פ רש"י בב"מ דף י' ע"ב חצר משום ידה איתרבאי דכתיב ונתן בידה וידה רשותה משמע דכתיב ויקח את כל אנצו מידו:

תני ר"י ויקח את כל ארצו מידו. וקשה לר"ע ל"ל תרי ונתן הא קרא כתיב ויקח את. כל ארצו מידו והיינו רשותו וי"ל אי לאו דאייתר ונתן ה"א בידה בתרא למעוטי רשותו לכך איצטרך תרי ונתן. ובידה איצטרך דבעינן חצר משתמרת לדעתה וכמ"ש בשם רש"י בתוס' בסמוך. ומזה אני תמה על פי' הר"ן שכתבתי בסמוך דיליף ליה דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. הא לא דמי מיעוטא קמא למיעוטא בתרא. דמבידה קמא ממעטי' אם נתנו בדבר שאינו ברשותו ומיעוטא בתרא למעט אפי' רשותה ובעינן דוקא ידה. מיהו הא ל"ק הא איצטרך ידה דבעינן משתמרת לדעתה כפירש"י דממילא שמעינן דבעינן דומיא דידה ואי לאו דמרבינן חצר לא איצטרך למעט חצר שאינו משתמר: