שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 4

הלכה דר"מ. לעיל דף ב' בתו' בד"ה ולא וכו' כתבתי לשון הרשב"א דקמפרש הא דאר"ל הלכה כר"מ בגיטין קאי אהא דאמרי' בסמוך המביא גט ולא אמר בפ"נ תצא וי"ג דבר בה ע"ש. ותימא איך אפשר לפרש כן הא בזה ר"מ לחומרא ואיך קאמר דיתמר הלכה כדברי המיקל בד"ס וא"ל דה"ק שכעסך דאתה אומר הלכה כדברי המיקל בד"ס ואיך אני אומר הלכה כר"מ לחומרא דא"כ מאי משני סברין מימר וכו' והכא אפי' יחיד אצל תכמים דה"ל למימר והכא אפי' לחומרא ועוד דבמה שכך כעסו במאי שפוסק לחומרא בד"ס ועוד לפי הגירסא שלפנינו גרסי' בהך ברייתא דהמביא גט ולא אמר בפ"נ וכו' דברי ר' ול"ג בה דברי ר"מ. ואי משום דקאמר הלכה כר"מ בגיטין סובר דבכ"מ דפליג הלכתא כוותיה הא ודאי ליתא ומצינו כיוצא בזה בבבלי דף פ"ו הלכה כר"א בגיטין ולא קאי אלא אעידי מסירה דודאי לית ליה לרב דהלכה כר"א בכ"מ דהא בחוץ בר"פ המגרש איכא מ"ד דהלכתא כר"א ועוד דנקט לגיטין לאפוקי שאר דברים וכן מפורש בירושלמי לקמ ס"פ הזורק ואפי' תימר עכו כא"י לגיטין שמא לתנאי גיטין לכך נראה פירושי בקונט' עיקר. נמצא דאף הירושלמי סובר כבבלי דלית הלכתא כר"מ במביא גט ולא אמר בפ"נ אלא כחכמים וכמש"ל הלכה א' בתו'. וא"ת לפירושי בקונט' מאי קאמר והכא אפי' יחיד אצל חכמים הא ר"י הוא דפליג עליה ולא חכמים וי"ל כיון דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י קרי ליה רבים ועי"ל סתמא דמתני' דס"פ מי שאחזו אתיא כר"י דתנן התם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר מפרש לה דעכו ממדינת הים היא וכן משמע פשטא דמתני' וכ"מ בבלי דף ע"ז פ"ב וכיון דסתמא דמתני' כר"י קרי ליה רבים. ועמ"ש בירושלמי עירובין פ"ו ה"ב בתו' בד"ה הלכה וכו':