שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 3 · Segment 3

וכולן לא תצא שלא להוציא לוזה על בניה. משמע דוקא בשיש לה בנים דאיכא לעז הוא דלא תצא אבל אין לה בנים תצא. מיהו מדקאמר סתמא וכולן אם נישאו לא תצא משמע אפי' באין לה בנים לא תצא. גם בבבלי בסוגיין מפורש דא"ר יוחנן משמי' דר' חלפתא לעולם לא תצא אפילו באין לה בנים. ועוד דלעיל פ"ח הל' י' קא"ר יוחנן אמתני' דגט קרח לית בה תצא ואס"ד דבאין לה בני' תצא לא הי' לו להגיה מתני' דאיכא לאוקמה באין לה בנים. ועוד דגרסי' לעיל פ"ח ה"ד אמתני' דגט ישן אר"י אמר שמואל וכולן אם נישאו לא תצא שלא להוציא לוזה על בניה והתם ודאי אפי' באין לה בנים כמפורש בבבלי דף ע"ט ע"ב ע"ש. לכך נראה דה"ק כל שנישא' לא תצא אפי' אין לה בנים שלא להוציא לעז על בני אותן שכבר נישאו. והא דאר"י אמר שמואל בגט ישן וכולן קאי אכל פסולי דרבנן ועמ"ש שם ה"ד בתו' בד"ה וכולן וכו'. ושם ה"ו בד"ה לית בה תצא:

בתו שניסית לשוק בגט זה וכו'. וקשה כיון דמדאורייתא גט הוא וראוי' היבמה ליבום ואמרי' בבבלי פ"ב דף כ"א חליצה במקום יבום לאו מצוה היא א"כ אפי' בלא ניסת נמי תהא מותרת לייבם דלא עדיף חשש הלעז על בניה דלא גזרו ממצוה דאורייתא וי"ל הך סוגיא אתיא כמ"ד מצות חליצה קודמת ופלוגתא דתנאי היא בבכורות פ"ק. והא דגרסי' בסמוך בתו שניסת לאחיו וכו' היא הגי' הנכונה וקמ"ל דאע"ג דנדחה מצות יבום לגמרי אפ"ה הוי גט וקמ"ל בבתו שניסת לשוק ובבתו שניסת לאחיו. וביבמות פ"ג הגי' צרתה שניסת לאחיו וכו':