שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 7 · Segment 3

מתני' מסייעא לר"ז וכו'. עיי' פי' בקונט'. בבבלי גרסי' רב אדא בר אהבה אמר לא נישאת זהו לאלתר נישאת זהו לאחר זמן וכ' תוס' וא"ת לראב"א מה קנוניא שייך כיון דנישא לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה וי"ל פעמים שאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא ע"כ לפי תירוץ זה ליכא סייעתא כלל ממתני' לר"ז. מיהו תירוצם זה נראה דוחק. ובעיקר קושיית' נ"ל דודאי אין כאן קנוניא דנישואין אלא שהקנוניא על הלקוחות שלקחו ממנה שדות מזמן הגט עד עכשיו שהרי הוא אומר שעדיין אשתו היא. וזהו כוונת רש"י. וכה"ג אמרו בבבלי פ"ק דב"מ. אלא דלפ"ז קשיא מאי סייעתא מייתי לר"ז ממתני' ונראה דדייק מדקאמר לאבד זכותו ולא קאמר לא כל הימנו לאסרה על בעלה וכן הוא לשון הברייתא בבבלי פ"ב דף י"ט אלא בשנתארסה איירי שאין לו בה אלא זכות. והרשב"א כ' מסתברא הא דאראב"א כל שלא נשאת לאו דוקא אלא ה"ה נתארסה דהא ממתני' דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני מסייעא ליה ולהאי טעמא אפי' נתארסה כן כדאיתא בירושלמי ע"כ. וקשה כיון דפליגי בה בירו' ואיכא מ"ד נשאת דוקא א"כ למה נאמר נישאת דקאמר ראב"א לאו דוקא. ואי משום דמייתי סייעתא ממתני' בבבלי ובירושלמי נהפוך הוא דבירו' סובר דוקא נתארסה אבל נשואה לא כמ"ש בקונט'. ואף לפי' שכתבתי בסמוך מ"מ לא דמיין הראיות להדדי. ואפשר דהרשב"א מפרש ראיית הירוש' מדתלי הטעם בזכות השני אין לחלק בין ארוסה לנשואה. ונ"ל ראיה לדבריו דטפי מסתבר דברי ר"א בארוסה מבנשואה דהא איכא למיחש נמי לקנוניא שרוצה להחזירה וכמ"ש לעיל: