שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 7 · Segment 4

המונה כאומר כולכם. בבבלי גרסי' אר"פ ולא פליגו הא דמנה כולם הא דמנה מקצתייהו א"ל להאי גיסא וא"ל להאי גיסא. מפירוש רש"י נראה דלכ"ע אינן מנויי' אינן צריכין לחתום בשמנה מקצתן. והרמב"ם והרא"ש לא ביארו דבריהם. ופירושו תימא הא אדם האומר במעמד רבים כתבו גט אמרי' לכולכם איתכוין וכמ"ש רש"י שם כ"ש במנה מקצתן ואיך נאמר שלא כיון אלא לשנים מהם ומ"ש כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטרח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה ע"ש. לא ידעתי במאי הוברר הדבר הא מעיקרא לא אמר כלום רק אמר כתובו וחזר ופירש דבריו שלא אמר אלא על אלו אשר מונה עתה ודאי לא גרע מאומר כולכם. לכך נראה דמספקא ליה אי מונה כולהו אינו כאומר כולכם דל"ל למנינהו לימא כולכם כתובו אלא לאו דוקא קאמר וסגי בשני' חתומין אבל מנה מקצתן אכולהו קאמר ולא בא אלא למעט שאין כוונתו במאי דקאמר כתובו שאחד מהן יכתוב אלא על כולם קאמר הכי או דלמא מונה כולם כוונתו לידע כמה הם ואלי היו יותר היה ממעט אותם בפירוש שחפץ הוא דוקא במספר כזה וצריכין שיכתבו כולם אבל מנה מקצתן ודאי אין כוונתו אלא שאלו מקצתן יחתמו ולא השאר. וכן מטין דברי הרמב"ם. ונזכרתי שגם הב"י סי' כ"כ פירש דלא כרש"י ע"ש ומ"ש נראה:

הדרן עלך פרק התקבל