שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 6 · Segment 2

אר"ח בר' בא וכו'. גי' הרשב"א בחי' א"ר בא בחייו והוא שתשמשי כל צורכו והוא שתניקי כל צרכו לאחר מיתה אפי' לא הניקתו כל צרכו אלא אפי' שמשתו שעה אחת הניקתו שעה אחת ר' שמעון בן לקיש אמר בחייו אפילו לא שמשתו כל צרכו אפילו לא הניקתו כל צרכו אלא אפי' שמשתו שעה אחת ואפי' הניקתו שעה אחת לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ואפילו לא הניקתו כלום מתני' פליגא על ריש לקיש וכו'. ופי' אלא אפי' לא הניקתו כל צרכו וכו' דנקט לר' בא לאו דוקא דהא בששימשו אפי' שעה אחת ומת היינו כל צרכו אלא משום ר"ל נקיט לה נמצא לר' בא לעולם בעי' כל צרכו ובעינן נמי שתקיים תנאו מיהת ולר"ל כין שהתנה סתם לא קפיד אלא אזמן הצריך לו ופלוגתא דת"ק ור"י במתנה עליה שתתן שכר מניקה שאני דאיכא למימר לצעורה קמיכוין הלכך ה"ז מגורשת ע"ש. ואף גירסתו קשה דר' בא מאריך בדברים ללא צורך. ועוד אף בשכר מניקה י"ל להרווחה קמיכוין. לכך נ"ל כגי' שלפנינו וה"פ בשכר מניקה שנו ר"ל כרישא לתרווייהו חייש שמא לא כיון אלא לצערה ושתתן לו שכר הנקה קאמר או להרווחא כיון דהא לא קבע לה זמן לכך ברישא כשמת מגורשת ותתן אבל בסיפא דקבע לה זמן אמרי' לצער' קמיכוין הלכך כשמת אינה מגורש'. ולפי תי' זה בתוך קושית הש"ס לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא דאיכא לשנויי כדשנינן. וזהו טעמו של הרי"ף דפסק כרב אשי ולא חש לקושית הבבלי כדשנינן הכא: