שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 9

אף למידת הדין כן היא. כפירושי בקונט' כן פי' הרא"פ. וקשה במלוה ונעשית כפרני' למה לא יגבה כלל הא ודאי איירי בשהביא עדים או ראיה או שהודה הבעל דין וע"ק למה יגרע מלוה זה שלא יגבה אלא מן זיבורית וכי בשביל שעשה הלוה שלא כהוגן וכפר בהלואה מחל לו המלוה שעבודו זה לא שמענו מעול' וע"ק למה כפרני' ונעשית מלי' משמטת הא כיון שאמרו ב"ד צא תן לו ה"ל מעשה ב"ד אף על פי שלא כתבו לו דאין כתיבת הפס"ד מועיל כלום לענין החיוב לדעת הרבה פוסקי' כמפורש בח"מ סי' ל"ט. לכן נראה לי דה"ג מלוה שהיא נעשית כפרני' גובה עידית כפרנית ונעשית מלוה גובה' בינוני' וה"פ מלוה שהיא נעשי' כפרנית שהוחזק הלוה כפרן אינה נשמט' כיון דהב"ד אמרו שהוחזק כפרן ותיי' ליתן ה"ל כמעשה ב"ד אבל כפרני' ונעשית מלוה שחזר הלוה וכתב עליו שטר משמטת דסד"א הואיל וממעשה ב"ד בא שכפר לו בב"ד לא ישמט קמ"ל כיון שחזר ונטל שטר מהלוה לא מיקרי מעשה ב"ד וחזר להיות מלוה. והשת' קמיבעיא לי' לרבי ירמ' אם גם לענין ממון הדין כן מלוה שהיא נעשית כפרנית יצאת מתורת גזל ודמיא לגזל ונגבית מן העידית וכפרנית שנעשית מלוה גובה בבינונית כשאר מלוה או דלמא אף מלוה שנעשית כפרנית הואיל וממלוה קאתי דינו כשאר מלוה ונגבית בבינונית. וזה ברור. ועמש"ל בפרקין בתוס' בד"ה מאחר וכו'. שוב ראיתי פי' הרא"פ הוא מדברי הרמב"ם פרק ט' מהלכות שמיטה ויובל ופירושי הוא כפי' הראב"ד בהשגות שם והנאני שכיונתי בע"ה לדעת הגדול. ומה שכתב שם הראב"ד הנה הוא סובר טעמא דחזר והודה או באו עדי' משמט הא אם עמד בכפירתו אינו משמט וכו' ומתני' דשבועות קשיא דתנן והשביעית משמטת את השבועה וה"ז עומד בכפירתו ע"כ. נראה דר"ל כיון שזה חייב שבועה לאחר השמיט' ש"מ שעדיין עומד בכפירתו ולפי' הרמב"ם אם עמד בכפירתו אינו משמט. ואיני מבין קושייתו דודאי אף הרמב"ם מודה אם עמד בכפירתו דמשמט שביעתו כמו שכתב הרמב"ם שם אלא דמפרש מלוה ונעשית כפרנית היינו בשהודה אחר כך וכמדומה שנוסחא מוטעית היה לו ברמב"ם. ותימה אני על הכ"מ שלא הרגיש בזה ודחק למצוא תירוץ לקושית הראב"ד מדברי הר"ן ע"ש. ומה שהקשה הר"ן פ' כל הנשבעין אמתני' והשביעית משמטת השבועה ואיכא למידק שבועת מודה במלוה פשיטא כיון דממון אין כאן שבועה אין כאן ע"כ. נ"ל דאיירי בשהודה במקצת קודם שביעית ושילם המקצת ופסקו לו שבועה על השאר סד"א בשבועה לא קרינן לא יגוש קמ"ל לא יגוש מ"מ לא לשלם ולא להשבע. ומה שמקשה הרא"ש ומביאי הכ"מ שם אהא דאמרינן כפרנית ונעשית מלוה וקשה הא תנן פ"ב דשביעית כל מעשה ב"ד אינן משמטים ומפרש בירושלמי גוזרי דיני' וכו' ע"ש. הנה לפי' הראב"ד וכמ"ש לעיל ודאי דלק"מ אלא אף לשיטת הרמב"ם י"ל דמפרש כפרנית ונעשית מלוה היינו שהודה הלוה בעצמו שלא בפני ב"ד. ומה שתירץ הרא"ש דהא דכפרנית ונעשית מלוה איירי שלא כתבו פסק דין לכך לא הוי כגבוי ע"כ. כבר כתבתי למעלה שצל"ע אם בעיני דוקא שיכתבו הפסק. ואף שהרמב"ם והראב"ד. כתבו לשון זה וכתבו איש פלוני אתה חייב אפשר דלאו דוקא הוא ולאו בכתיבה תליא מילתא וצ"ע: