שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 5 · Segment 2

רשבג"א תינתן לאביו וכו'. בבבלי מביא ברייתא דפליגי חכמים לי ולא ליורשי משמע וכתב הרמב"ם פ"ח מה"ג א"ל זה גיטיך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו ולא בטל הגט שלא קבע זמן לפיכך וכו' ה"ז לא תינשא לזר עד שתחלוץ. וכ' הה"מ טעמו דאפי' במקום שא"א שיתקיים התנאי בעינן שיהא התנאי מבוטל בפועל והכא א"א שיהי' מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן לפיכך חולצת ולא מתיבמת. ודייק ליה מהא דאמרי' לקמן בפרקין האומר ה"ז גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך הזמן לא תנשא עד אחר זמן. אע"פ שא"א שיבא כיון שלא נתבטל התנאי בפועל. ואף בירושלמי נראה שהוא מחלוקת ואיכא מ"ד שאסורה להנשא ע"כ. ותימא מאי ראיה מייתי מדברי הירושלמי הרי מבואר לעיל הלכה ג' רי"א אסורה לינשא שמא נסים נעשו לו וחיה. ואין הטעם משום דבעינן שיתבטל התנאי בפועל. אדרבה מכאן ראיה להיפך. ואף שתו' כ' הטעם משום גזרה שיתמהו העולם למה התירו. כבר השבתי על דבריהם אלו לעיל שם בד"ה אני אומר נסים וכו'. גם דברי הרמב"ם משמעין דאוסר משום חששא דירושלמי דבחדא הלכה קתני לי' עם הך חששא שמא יבא בסתר ע"ש וצ"ע. והמ"ל מקשה שם מסיפא דתנן ה"ז גיטיך שתשמשי את אבא וכו' מת הבן או שמת האב אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתיבמת ואמאי הא לא נתבטל גט זה בפועל. וכבר קדמוהי הפרישה והב"ש בקושיא זו סי' קמ"ג. ותי' הב"ש והמ"ל שניהם דחוקים כמ"ש בסוף דבריהם. ונראה דבהנק' ושימוש הוי כאלו תבעה הבעל שיתקיים התנאי והיא משיבה שא"א לה לקיים ה"ל כאלו נתבטל התנאי בפועל אבל כשמת הבעל אע"פ שממילא נתבטל התנאי מ"מ אין מי שיתבענה ואין אומר ואין דברים ואין כאן ביטול בפועל כלל: