שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 3

מה פליגין בגיטין וכו'. יש להסתפק אי קסבר ר"א דאיכא היכירא בין נמחק שתי פעמים לנמחק פעם אחת ולכך מוקי פלוגתייהו דוקא בשהשטר על החלק ועדי' על המחק והא דפריך הש"ס לקמן לר"ל ושמואל יאות אר"י משמע דלר"א ניחא הא דקאמר דו פתר לה וכו' סתמא דש"ס הוא דמסיק הכי לדברי ר"א או דלמא קסבר ר"א דליכא היכירא בין נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים והא דמוקי פלוגתייהו בשטר על החלק וכו' משום דס"ל הא דקתני ניייר מחוק בכל ענין שנמחק איירי חכמים מכשירין אפי' בכה"ג דהא כר"א ס"ל כדמסיק ונראה שזהו דעת רש"י במתני' ועיי' ברשב"א והר"ן שם. ובעה"ע מאמר ז' כחב כל הסוגיא ומסיים ואיני יכול ליישבו דהא בגמרא דילן מחמיר ר"א בשטרות והכא מיקל ולישנא ונוסחא דילי' נמי לא דייקא. מיהו איכא למגמר מיני' דר"א מוקי לה בשטר על המחק ועדים על החלק וגמר' דילן בהכי אוקמא לה ע"כ. ודבריו תמוהין ודאי צריכין להגיה אף רבנן מודה וכמ"ש בקונט' נמצא שאין חילוק בין הבבלי וירוש'. ומ"ש מיהו איכא למגמר וכו' הא ודאי בהיפך הוא דדברי ר"ל צריכין להגיה כמ"ש בקונט'. ומ"ש וגמרא דילן בהכי אוקמא לה. לא מצאתי רמז לזה בבבלי. ואם כוונתינו למ"ש הרי"ף דפסק כר"א מוקי לה לבבלי בכה"ג ודאי טפי ניחא לן לומר דר"א בשטר על החלק ועדיו על המחק איירי דפסול לכ"ע בשאר שטרות וצ"ע. מיהו מ"ש ולישנא ונוסחא דילי' נמי לא דייקא אפשר שכיון למ"ש בסמוך בד"ה ר"ל וכו' ע"ש:

ר"ל אמר ל"ש הוא וכו'. עיי' פי' בקונט'. וקשה אף דסובר ר"ל שניכר את הנמחק שני פעמים מ"מ אף בנמחק פעם אחת ניחוש לזיופא. ואם נאמר שכתבו העדים אנן סהדי חתמנו על החלק והשטר על המחק קשיא אף בשטר על החלק ועדים על המחק נמי איכא לאכשורי ומאי פריך לר"א ממתני' מ"ט דחכמי'. מיהו הא ליכא לאקשויי לר"ל מ"ט דריב"ב י"ל קסבר ריב"ב כיון דהאי ניירא יכול להזדייף איכא למיחש דלמא דמי האי מחקא וכ"כ בעה"ע בשם ר"ח. וכן משמע לקמן בשמעתין וצ"ע: