שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 10 · Segment 2

מקושר עדיו לארכו. בבבלי ב"ב דף ק"ס גרסי' אר"י בר אבא אחורי הכתב וכנגד הכתב מבחוץ. והא דלא גרס בסוגי' מבחוץ דמלתא דפשיטא היא דהא תנן במתני' פ' ג"פ מקושר עדיו מאחריו. ותו' כ' שם דאי נא אמר מבחוץ סד"א אחורי הכתב היינו למעלה מן הכתב שאינו למטה כשאר חתימות ע"ש. וקשה הא ע"כ אחורי הכתב דקאמר ר"י אין פי' כאחוריו דמתני' דא"כ ל"ל להזכיר אחורי כתב כלל הא מתני' היא. ומקושר מאחוריו אלא ודאי אחורי הכתב אמבחוץ קאי וא"ל דסד"א מאחוריו דתנן במתני' היינו מי הצדדין וקמ"ל ר"י שיהיה אחורי הכתב למעלה דוקא דאין סברא לקרות מן הצדדין מאחוריו. וע"ק ליתני מבחוץ כנגד הכתב וליכא למימר דה"א לצדדין כמ"ש תו' דהא במתני' תנן מאחוריו ממילא שמעינן מבחוץ ממש קאמר. ובקונט' פירשתי שהעדים חותמין כנגד שיטה אחרונה מלמטה למעלה וכ"פ הרשב"ם דף קס"א ע"ש. ותו' כ' דף ק"ס ע"א בד"ה מקושר וכו' ותימא לר"י דאמר מלמטה למעלה חתמו וכו' ניחוש דלמא כתב למעלה מעדים מאי דבעי דסתם שטר יש לו גליון מן הצד וכו' וא"כ היכי כשר שטר מקושר וכו' ע"ש. וקשה כיון שהעדים חותמין כנגד שיטה האחרונה א"כ לא מצי למכתב ע"ג העדים דהא איכא היכירא בצד שלאחריו שכתובה שיטה האחרונה. ואפשר לו' דקשיא להו דלמא עושה צד השני שחור וליכא היכירא שהיה כתוב שם שיטה האחרונה אלא דקשיא לי מאי פריך לר"ה דלמא זייף וכתב מאי דבעי הא יכול לעשות שחור וי"ל ודאי בעשיית צד השני שחור אין כאן היכירא אבל יכול לכתוב שטר עליו כמ"ש תוספות שם:

בין קשר לקשר וכו'. בבבלי שם גרסי' רב הונא אמר בין קשר לקשר וכו' א"ל רמי בר חמא לר"ח לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קס"ד בין קשר לקשר מגואי והא האי מקושר דאתי לקמי' דר' וכו'. וכ' תוס' ואע"ג דתנן מקושר עדיו מאחריו י"ל שפיר קרי מאחריו בין שיטה לשיטה לפי שאין העד אחורי השיטה שתחתיו והרשב"א כתב דניחא ליה לאקשויי מדר' דחזי מעשה דאלו במקושר לא בקיאי וכו'. הנה תי' הרשב"א דחוק דהא ודאי ר"ה דפליג בדין מקושר ודאי דהוי בקי בו. ותי' תוס' קשה דודאי אין לקרותו מאחוריו אלא מלפניו ועוד העד התחתון הוא חתום אחר כל השטר א"כ אין חילוק בין פשוט למקושר ומתני' משמע מאחוריו הוא ההיפך מתוכו לכך נ"ל דמפרש מקושר כפי' הרמב"ם בב"ב שם בפי' המשנה שהמקושר הם כאותו כלי' מקופלי' העשוי' מקלף לנשב בהם להסיר הזבובים. וקס"ד שהמקום החלק הוא בראש. וקופל עליו מקום הכתיבה. וחתימה הוא על החלק מאחורי הכתיבה דהיינו ראש אותיות החתימה נגד ראש אותיות הכתיבה ולכך קרי ליה מאחוריו ולעולם בפנים הן חותמין ופריך ליה מדר' שהרי החלק שבפנים ודאי הוא מקושר וה"ל למימר אין עדים בזה. ושני ליה מאבראי חותמין ר"ל שכותב הכל כמו גט פשוט ועושה בו כמה כפלים ואין שם חלק כלל בפני' אלא כשכופלו ומקשר הכפל חותם העד על החלק מבחוץ וכן בכל כפל וכפל וכן מבואר מפי' הרמב"ם בפרקין. ומעתה מ"ש תוס' בב"ב דף ק"ס ע"א בד"ה פשוט וכו' ותימא למ"ד בין קשר לקשר קס"ד מגוואי ואם אין בו חלק האיך יחתמו ע"ש שדחקו לתרץ. ולפמ"ש לק"מ. וראיה לדברינו מהא דארחב"ג מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואם אין בו חלק האיך יכול לעשותו פשוט וכ"כ תו' שם בד"ה הנ"ל. וא"ת למאי דס"ד מגוואי הן חותמין ויש בו חלק תקשי ליה הא דרחב"ג וי"ל דס"ד בהא פליגי רבנן ורחב"ג איך עושין מקושר דלרבנן יש בו חלק ולרחב"ג אין בו חלק והשתא דברי רבנן אינן חסרין ממתני' ועיין בחי' רשב"א שם. ומסיק דבהא לא פליגי דלכ"ע אין בו חלק אלא פליגי אי קיי' דברי המשלח או לא כמפו' שם דף קס"ה ע"ש ברשב"א:

ובלבד מלמעלן. עיי' בקונט'. ללישנא קמא קשה לפי' הרמב"ם שכתבתי בסמוך מאי זיופא שייך הכא הא אין שם שום חלק וי"ל אם לא יקבעו מקום יש לחוש שמא יחתום זה למטה בסוף קשר ראשון וזה בתחלת קשר שני ויהיו שני עדים סמוכים ויטייט משכנגדו ויכתוב ע"ג העדים מאי דבעי. אך קשה אם ניחוש לזה מאי הועילו בקביעות מקום העדים הא תניא בבבלי ב"ב דף קסב ע"ב היו ד' או ה' עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר. וכ"כ כל הפוסקים ולדברי הכל אם אחד מן הראשונים קרוב או פסול כשר. א"כ עדיין יש לחוש שיפשיטנו ויטייט מקום הכתב ויכתוב ע"ג מאי דבעי. ואי משום שהעדים רחוקים זה מזה ימלאנו בקרובים או בפסולים ויקיים השטר משני עדים כשרים החתומים עליו וע"כ לומר דמטייט ליה מבחוץ חוץ מחתימת העדים וכמ"ש תוס' ר"פ ג"פ בד"ה מקושר ע"ש א"כ אין צורך לקביעת מקום לפי' הרמב"ם הלכך נראה דמפרש הירושלמי כלישנא בתרא. ועיי' בחי' הרשב"א פ' ג"פ דף קס"ב ע"ב בד"ה מילאהו בקרובים ובתו' פ"ב: