שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 9 · Segment 2

ב"ש דאינון אמרין לא יגרש וכו' אינון דאמרין מזוהמת היא מלפניו וכו'. וא"ת הא אמרי' נקמן סוף מכלתין כי מצא בה ערות דבר בא ללמד דאפי' היוצאת משום דבר אחר אסורה. הרי דמודים ב"ש דיש שמגרשה משום דבר אחר א"כ פעמים שאינה מזוהמת בעיניו וי"ל דסוגיין אתיא כרב שילא דאמר התם לב"ש דאינה מתגרשת אלא משום דבר ערוה וכמ"ש שם. א"נ י"ל כיון דרוב פעמים אינה מתגרשת אלא משום דבר ערוה לא חיישינן לשמא בעל א"נ אף מאן דפליג התם ארב שיצא סובר נמי דאינה מתגרשת אלא משום דבר כיעור כגון יוצאת וראשה פרוע וכו' וכיון שכן מזוהמת היא בעיניו. ועמ"ש לעיל בפרקין בתו' בד"ה בש"א וכו'. והרשב"א כתב הא דקאמר ר"י דב"ש סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דוקא הכא דודאי מצא בה ערות דבר דלטעמייהו אזלי לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ומזוהמת היא בפניו ואינו מחזירה אלא בעילת זנות הוא דקעביד ולא לשם קידושין אבל בשאר כל הנשים מודי ב"ש אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"ש. ותימא אחרי שאנו רואין שבעלה ודאי אין סברא לומר שמזוהמת היא בפניו ואמרי' לשם קידושין בעל. וכן נראה מלשון הגמרא דקאמר מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה. וע"ק הא בבבלי מסיק סוף מכלתין לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מאי דעבד עבד. א"כ ודאי דלית ליה לבבלי טעמא דב"ש משום דמזוהמת היא בפניו דהא איכא מאן דמגרש בלא ערות דבר ואיך קאמרי כללא דלעולם א"צ גט שני ועוד הא דאמרי ב"ש לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ודאי בדליכא עדים איירי דאל"כ לב"ש לעולם אין לגרושה כתובה וזה דוחק דפליגי ב"ש אכמה משניות ולא הוזכר דבר זה בתלמוד. א"כ י"ל מדבעל מסתמא נודע לו שטעה ובעל לשם קידושין וזה מסתבר טפי דלא נימא דרשע הוא ובעל סוטה האסורה לו. ולפי סברא זו אין מקום לומר דהכא אמרי' אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון דע"פ רוב משום דבר ערוה מגרש והתם ודאי בעילת זנות היא הלכך גם בגירשה בלא ערוה אמרי' אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דהא בהיפך הוא דבגירשה בלא ערוה יש לנו לומר דלשם קידושין בעל וכמ"ש וכ"נ מדברי הרשב"א שכ' דף ע"ט בד"ה מתני' וכו' ולמאי דאוקימנא מתני' לקמן בשלא ראו שנבעלה מתני' דהכא אתיא שפיר ב"ש לטעמייהו וכו' כדאי' בירוש' וכו' ע"ש. הרי דוקא בשלא ראוהו שנבעלה היא דשייך לומר מזוהמת היא בעיניו אבל בשנבעלה ליכא למימר הכי. וצ"ע: