שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 5

ולא אמר לה וכו'. בקונט' הגהתי ולא א"ל בפני שניה אבל לה לבדה אמר בפ"נ. משום דקשיא לי אס"ד דלא אמר כלל בפ"נ מאי קאמר דר"י רבא מרשב"א כיון דהגט פסול אי לא אמר בפ"נ דר"י היינו דרשב"א כל שלא בא לידה בהכשר אינו גט מיהו י"ל לר"י דאמר הטעם לפי שאין עדים מצויין לקיימו בדיעבד כשר א"כ הוה טפי מדרשב"א שהרי בא לידה בהכשר מיהת כיון דבדיעבד כשר. לפ"ז הא דמשני בסמוך טעמא דר"י שאין האשה נאמנת וכו' או כדי להחזיקה גרושה בפני שנים כל שלא נתנו לה בפני שנים הגט פסול. ואפי' המביא גט בא"י צריך ליתנו בפני שנים כדי להחזיקה גרושה ועיי' בחי' רשב"א דף ה' ע"ב דמסיק כן אפי' לר"מ. ומ"ש עוד שם בד"ה אבל בירו' משמע דפסקו הלכה כר"מ אפי' חזר ונטלו ונתנו בפני שנים ואמר בפ"נ תצא והולד ממזר מדאמרי לקמן בפרקין ר"י בר אדא וכו' בשם ר"ל הלכה כר"מ בגיטין וכו' ושמא בירושלמי לאו בשנטלו ממנו וכו' ע"ש שהאריך. ותימא וכי שבקינן מעשה רב דעבד ר' יוחנן דאמר לרבין טלהו ממנה וכו' מפני דברי ר"ל הא קיי"ל אין הלכה כתלמיד במקום רב. ואף בבבלי שם נזכר מעשה זה אלא שקיצר בדבר שאין צורך בו לסייעתא דמייתי מיניה וזה ברור ועמש"ל הל' ג' בתו' בד"ה הלכה כר"מ וכו':

ור"י כרשב"א וכו'. כ' תוס' והרשב"א דף ה' ע"ב בד"ה יטלנו וכו' אבל לאחר כדי דיבור מספקא לר"י אי מהני כל זמן שעסוקים באותו ענין או לא ע"ב נראה לפמ"ש הרמב"ן הא דתני לקמן פ' הזורק א"ל כנסי שט"ח זה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך בשהיה מדבר עמה על עסקי גיטה איירי ע"ש א"כ הא דפליגי ר' וראב"ש בכנסי שט"ח זה איירי אף במדבר על עסקי קידושיה ואפ"ה פליג ראב"ש וסובר דצריך שיטלנו הימנו וכו' א"כ לפום סוגיין דמדמי הא דר"י לרשב"א משמע אף לר"י לא מהני באומר בפ"נ בעודן עסוקים בענין גיטה. מיהו י"ל לפמ"ש הרשב"א בפ' הזורק שינויי' אחרינא דמתני' אתי לאשמועי' כר' ע"ש וכ"כ הרמב"ן והר"ן אין ראיה משם. והך תירוצא בתרא נ"ל עיקר דאי כתרוצא קמא קשיא ה"ל לש"ס בבלי דף ע"ח למיעבד כולא צריכותא אליבא דר' ולימא הכי ואי איתמר בישנה ה"א באומר כנסי שט"ח זה ומדבר עמה על עסקי גיטה סגי דה"ל כאומר הא גיטיך קמ"ל דאפי' במדבר על עסקי גיטה מצריך ר' שיאמר הא גיטיך אלא ודאי כשהיא נעורה ומדבר עמה בעסקי גיטה סגי ועיין במשנה למלך ריש ה' גיטין ואני תמה מהטור וש"ע א"ע סי' קמ"ב שלא הזכירו אם אומר בפ"נ בזמן שהן עסוקין באותו ענין דספיקא הוא וצ"ע. ומ"ש הרא"ש והטור בשם הרמ"ה שאם מסרו לה בפני עדים א"צ לחזור וליטלה הימנו ולא סגי שיאמר בפני עידי מסירה בפ"נ ע"ש קשה הא מעשה דרבין משמע ודאי דעדיין היו עדיה מסירה שם דאל"כ ה"ל לפרש והא ודאי אין סברא לומר דמסר לה שלא בפני עידי מסירה דהא קיי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי. גם לישנא דגמרא דקאר"י ואמור לה בפני שנים וכו' משמע מפורש שצריך שיאמר לה בפ"נ ולא מהני אמירתו לעדים שלא בפניה ומ"ש בקונט' בלישנא בתרא קשה דהא לקמן פ' המגרש א"ר יוחנן הלכה כרשב"א. גם לקמן פ' הזורק מוקי ר"י סתם מתני' כרשב"א ועמ"ש שם:

וחש לומר משלוחי הבעל קבלה. ותימא הא תנן לקמן פ"ג שהשליח השני צריך שיאמר שליח ב"ד אני א"כ ממילא ידעינן אם נעשית שליח משלוחי הבעל. והא ודאי ליכא למיחש דלמא משקרת דא"כ לא תהא נאמנת להביא גיטה ועוד מה לה לשקר לא תאמר ולא מידי ותהא נאמנת דהא גיטה בידה ודוחק לומר בא"י איירי שא"צ לומר שליח ב"ד אני: