שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 10 · Segment 2

מתני' בסתם הא בפירושא לא. כ' הרשב"א וא"ת א"כ אמאי קתני הכא מפני דרכי שלום והא תנן התם בשביעית ב"ה מתירין למכור לו פרה חורש' בשביעית מפני שהוא יכול לשחטה ש"מ אע"ג דליכא מפני דרכי שלום כי איכא למתלי שרי וי"ל הכא כיון דלית ליה הנאה מיניה אי לאו מפני דרכי שלום אע"ג דאית ליה למתלי לא ה"ל לעיולי נפשיה לספיקא ותרתי בעינן אבל במכירה כיון דאיכא למתלי התירו לצורך עצמו ע"כ. וקשיא לי ר' מנא דסבר דהכא סתמא כפירושא הוא וליכא למתלי אפ"ה התירו משום דרכי שלום והתם בשביעית תנן אלו כלים שאין האומן רשאי למכרן העול והמזרה והדקר. וטעמא דמלתא משום דליכא למתלי כמפורש בבבלי פ"ק דע"ז ולא התירו מפני דרכי שלום. וצריכין לומר דסובר ר מנא טפי יש להתיר בשאלה ממכירה דמשיאה לעצמה שם רע בשכינותי' וכן מפורש בבבלי כתובות פ' המדיר נדרה שלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה. ונראה דלכך נקט במתני' הנך כלים דוקא. א"כ סברא זו היפך מבברת הרשב"א. לכ"נ כתי' ר"ת שכתבו תוס' בסוגיין דאיירי שאין לה פירות אחרים רק פירות שביעית ע"ש. ומ"ש הרשב"א דהך דב"ה מתירין למכור לו פרה וכו' ברייתא היא בפ"ק דע"ז ע"ש. אגב שיטפא כתב כן דמתני' היא בשביעית פ"ה וכ"כ תוס' בסוגיין. מיהו כך דרך הראשונים שמביאים משניות השנויות בסדר זרעים במקומות שנזכרו בתלמוד. גם בסוגיין בתו' בד"ה רישא וכו' א"ת פ"ק דנדה אמרינן תנן התם נולד לה ספק טומאה וכו' ע"ש וה"ל להקשות ממתני' פ"ג דחלה ע"ש:

וסתמא לאו כפירוש' הוא. בקונטריס פירשתי דפירות ישנים כבר נתקנו קודם שביעית אבל תוספות והר"ש פירשו דאיירי בשאין לה אלא פירות שביעית ע"ש: