שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 2

ורבותינו אמרו ה"ז גט. עיין פי' בקונטרס וכ"ה בבלי ס"פ דף ע"ו ע"ב. וקשה כיון דטעמא דרבותינו משום דזמנו של שטר מוכיח עליו אם כן מתני' באומר זה גיטיך אם מתי נמי בשכתוב בו זמן איירי דגט שאין בו זמן פסול כדתנן לעיל פרק ב' ומפורש בבבלי שם דשטר שאין בו זמן פסול. אם כן ה"ל לבבלי למימר אמתני' דהכי דרבותינו התירו ויש לומר רבותינו התירו על פי מעשה כנראה מסוגיא דס"פ לכך מייתי לה התם וה"ה בהך דהכא נמי התירו:

ב"ד חולק עליו. בבבלי מסכת ע"ז דף ל"ז ע"א אמרי' אמר ר"י הנשיא אמש התרנו את השמן אמר לו ר' שמלאי בימינו תתיר אף את הפת אמר ליה אם כן קרו לן בית דין שריא שהיתרנו שמן והאומר הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש התרנו האשה דהוי גט ואם נתיר גם הפת יקראו לן ב"ד שריא. וקשה הא בבבלי פ"ג דנדה דף כ"ט גרסי' תניא רבותינו העידו הנדל צריך צורת פנים אם כן ה"ל שלשה והדרא קושיא לדוכתא ויקראו בית דין שריא וליכא לשנויי כדשנינן הכא דהא קחשיב התם גיטין דהוה חד היתירא וא"ל קסבר הבבלי דסנדל לאו היתירא מיקריא אלא שהעידו מעולם לא אמרו חכמים דסנדל שאין בו צורת פנים טמא דאם כן איך חשיב גיטין בחדא דהא אינהו כבדי דדינא הכי כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו ואמר ליה ר"י לא קאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בכתב אבל בעל פה לא ואינהו התירו אפי' בעל פה דהא אמרי' בבבלי בסוגיין ומי מספקא ליה אי אר"י בעל פה הא רבותינו התירו. ש"מ דרבותינו לא חידשו דבר אלא אמרו הלכתא כר"י ויש לומר הנך דפליגי ארבותינו סברי דלא התיר ר"י בעל פה ואינהו קאמרי דשרי אפי' בעל פה וה"ל היתר ממה שסברו החולקים אבל בסנדל שהעידו לאו הוראה הוא כלל אלא מה ששמעו העידו. והרשב"א דף ע"ו ב' ומסתברא רב כתב בגט מיומא דנן לאפוקי מדר"י לשופרא בעלמא דהא ר"ה תלמידיה דרב הוה וממאי דפסק רב כר"י הוא דיליף מיהו גבי הרי זה גיטיך אם מתי דחולצת אלמא רב ודאי כר"י סבירא ליה עיין שם. ולא ידעתי מאי ראיה מייתי מדר"ה הא ר"ה קאמר דחולצת היינו משום דמספקא ליה אי הלכה כר"י בעל פה או אין הלכה דהכי משמע מסקנא דשמעתתא ללישנא קמא בסוגיין והיינו כסברת ר"י שכ' שם ואף על גב דללישנא בתרא משמע דלר"ה אפי' בעל פה מהני מכל מקום ליכא להוכיח מהתם דר"ה כר"י סבירא ליה בבעל פה דהא מפורש אר"ה ולדברי ר"י חולצת ויש לומר דליה לא סבירא ליה וצ"ע. ומ"ש הרשב"א שם בשם הרמב"ן דלית הלכתא כר"י דכר' יוחנן קיימא לן דאמר חלוקין עליו חביריו על ר"י הנשיא ע"ש. בגירסא שלפנינו במס' ע"ז ליתא לדר"י וכ"ה בסוגיין. אבל בגיטין איתא הכי משמיה דר"י. ואם תאמר אס"ד דחלוקין חביריו על ר"י הנשיא אם כן מאי פריך בסוגיין בבבלי אר"ה מרבותינו. דלמא ר"ה כחביריו סבירא ליה ויש לומר ר"י הנשיא וחביריו לא פליגי אלא אי הלכה כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אי אין הלכה כמותו. וכיון דקאמר הש"ס דר"ה כר"י סבירא ליה אם כן אפי' בעל פה דהא ר"י אף בעל פה קאמר כדשמעינן מרבותינו. ומ"ש תוס' דף ע"ו ע"ב בד"ה ולא וכו' דלא כהרמב"ן דר' יוחנן גופיה יכול לסבור כר' יוסי ע"ש. קשה כיון דרבים פליגי עליה ודאי דלית הלכתא כוותיה וכן משמע בסוגיין. ומש"ע או שמא דוקא הכא דבעל פה לא סבר כר' יוסי. קשה הא כבר הוכחנו בסמוך דאי אפשר לומר כן כדדייק סוגיא דפ' התקבל וצ"ע. ועמ"ש לקמן בסמוך בתוס' בד"ה חברייא וכו':