חידושי חתם סופר על נדה · דף 27b

טעמא משום בטול ברוב נגעו ביה הקשו תוס' נימא טומאה כמאן דאיתא דמיא ושם בבכורות תירצו דהו"ל מאהיל וחוזר ומאהיל כוונתם דהשתא דקיימינן שנתבטל ברוב נהי דטומאה כמאן דאיתא דמי ולא מתבטלת להיות כטהרה מ"מ גם הטהרה אינה כטומאה ממש ומפסקת בין טומאה לטומאה והו"ל חוזר ומאהיל. ונראה דהיינו נמי טעמא דר"מ דלא מתבטל ברוב משום דטומאה כמאן דאיתא דמי וס"ל חוזר ומאהיל. אלא דמשמע דר' יוחנן לא ס"ל טומאה כמאן דאיתא דמי וכמ"ש תוס' כמאן דהו"מ לשנוי כר"ל משמע דלר"י אה"נ דכמאן דליתא דמי ומיושב קו' תוי"ט על הרמב"ם ע"ש:

א"ל ר"י לר"ל מת שנתבלבלה צורתו מנ"ל דטהור ע' תוס' ויש להביא ראיה דע"כ איכא מ"ד שלדו קיימת טמא ונתבלבלה צורתו טהור אפי' אינו חסר כלום והוא דבילקוט שמיני בשם ספרי אר"ע דנדב ואביהו מתו לפנים והוציאום בכלונסות של ברזל ושמעתי מפי מ"ו הגאון בעל הפלאה נ"י דדקדק לומר של ברזל משום דס"ל לר"ע בסוכה דאנשים אשר היו טמאים ולא יכלו לעשות הפסח מי היו מישאל ואלצפן היו שנטמאו בנדב ואביהו וס"ל כמ"ד שריפת גוף היה וכיון שלא יכלו [ליכנס] לפנים להוציאם א"כ משיצאו שוב לא היה שלדן קיימת ובמה נטמאו אלא ע"כ בכלונסות של ברזל הוציאום ונגע הברזל בפנים כשהיה שלדן עדיין קיימת ונטמא הברזל וחרב ה"ה כחלל ע"כ שמעתי וא"כ מוכח כנ"ל. אמנם למ"ד דאחרך אחרוכי יש לפקפק דילמא אינהו נמי הכי הוי:

מעשה היה וטמאו לו פתחים קטנים הך לא איצטריך לראייתו של ר"ל אלא לדחייתו של ר' יוחנן. ונ"ל דשפיר איצטריך לדר"ל דאל"ה הו"א כירושלמי דמשום כבודו של מת טמאוהו אך מדלא טיהרו אלא הקטנים הא כל הגדולים טמאו אפי' אחר שהוציאו המת מאחת מהן והיינו טעמא משום דבדאורייתא אין ברירה כמבואר בביצה ל"ח ע"א ע"ש א"כ על כרחך לאו משום כבודו של מת טמאוהו אלא מדאורייתא ממש וק"ל: