חידושי חתם סופר על נדה · דף 55a

שמא יעשה עור אביו ואמו שטיחין לחמור. צ"ע הא עבר על לא תלין נבלתו וא"נ נימא דאין העור בכלל זה מ"מ עדיין מי התיר לנוול אביו לפשוט עורו מעל בשרו ועי' בב"ב קנ"ה גבי מעשה בבני ברק. ואר"ע אי אתם רשאים לנוולו. מיהא לתי' א' של תוס' דטומאה חמירא להו א"ש אבל לתי' ב' קשה. וצ"ל דמיירי באופן שהפשטת עור הוא לכבוד אביו [כגון] לחנוט אותו ולשמור העור לזכרון להרבות האבל וכ"כ הרמב"ן ור"ן בחידושיו כאן ע"ש. ובזה ניחא נמי מה שצ"ע ממ"ש תוס' בסנהדרין מ"ח ע"א ד"ה משמשים כו' שהקשו השתא תכריכי המת אסורין בהנאה דאתי ממשמשי ע"ז כ"ש עורו ואיך יעשה שטיחין. ולא תי' שם אלא תי' א' של תוספות כאן דטומאה חמירא להו וא"כ לתי' ב' של תוס' קשה ולפי הנ"ל א"ש דלא ילפינן ממשמשי ע"ז אלא דומיא דמשמשים שהם לנוי ע"ז אבל אם העור אינו לנוי אדרבא ההפשט הוא לנוי אזי לא ילפינן ממשמשין לאסור ושפיר דמי. ומיושב נמי מה שהקשתי מאז לתי' שני של התוס' משמע דעור המת שריא בהנאה א"כ מ"ט נאסרו עורות לבובים בהנאה הא תקרובת ע"ז אתיא ממת ומת גופיה עורו מותר עי' היטב במתני' וגמרא מסכת עבודה זרה ע"ב ובתוי"ט שם משמע דעורות לבובים העור בעצמה נעבדה ולק"מ אבל לא נ"ל כן אלא שהבהמה היא תקרובת והעור נאסרה וכבר הארכתי בזה בתכלית בחי' למסכת ע"ז וגם בתשובה א'. וכעת נ"ל דלק"מ דגם עור המת אסורה בהנאה כשהיא לנוי על המת ק"ו מתכריכין כנ"ל ומכ"ש עורות לבובים והכא לא מיירי אלא כשההפשט הוא לכבוד המת וק"ל. ודע מה שנדפס בתוס' ועו"ד קדשים מותרין בהנאה הוא ט"ס וצ"ל ועור קדשים וק"ל:

וכולן שעבדן עי' דבר פלא בנודע ביהודא חלק יור"ד סימן כ"ג: