חידושי חתם סופר על נדה · דף 47a

וכדאהדר ר"ה ברי' דר"י לרבנן כו' הרמב"ם ס"ל דגם תרומה מימות עזרא ואילך דרבנן יראה דס"ל דר"ה ברי' דר"י ע"ד רבותא קאמר אפי' למ"ד תרומה דאורייתא חלה דרבנן אבל אין האמת כן דתרומה אתיא בק"ו מחלה שנהגה קודם ירושה וישיבה תליא בביאת כלכם מכ"ש תרומה ע' רמב"ם ספ"א מהל' תרומות:

לעבודה נתתיו ולא לבושה יש לעיין כיון דאיצטריך קרא להכי מנ"ל לשמואל דהמשחרר עבדו עובר בעשה כדאמר הוא גופיה פ' השולח ומייתי ליה הש"ס בדוכתי טובא. הלא מבואר בסוטה ג' ע"ב דלר"ע דס"ל לעולם בהם תעבודו חובה היינו משום דמייתרי ליה לגמרי וע"ש היטב ור"י ס"ל באמת רשות היא ואם כן לשמואל דאיצטריך ליה לעבודה נתתיו ולא לבושה מנ"ל שהוא חובה. והנה המובן הפשוט הוא דמ"מ נפקא ליה מלעולם דמהאי לישנא משמע שלא ישחררנו אלא מש"ס דסוטה הנ"ל לא משמע כן ע"ש. ואולי יש לומר לפמ"ש הר"ן פ' השולח דהמשחרר עבדו עובר בעשה היינו משום לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ומייתי ליה מג"א סימן צ' סק"ל והפי' דהו"א עבד שהוא בכלל מצות לא שייך ביה לא תחנם קמ"ל דמותר להשתעבד בו וממילא קם ליה בלא תחנם ולפ"ז אפשר ר' ישמעאל נמי דאמר רשות מודה בזה דאסור לשחררו בחנם מיהת משום לא תחנם ולר"ע אפי' לדבר מצוה אסור וא"ש הא דשמואל:

ובזה מיושב מה שהקשה לי הרב הגדול מ"ה דוד דייטש אבד"ק סארדהעל דהקשו התוספות בסוטה הנ"ל לר' ישמעאל בצרי ליה ג' מ"ע בתורה היינו לעולם בהם תעבודו ולה יטמא וקנא את אשתו ותי' הגאונים דלר' ישמעאל ס"ל ס"פ הקומץ ד' ציצית ד' מצות הן וטפי ליה הני ג' והקשה הרב הנ"ל אכתי קשה לשמואל דס"ל התם ס"פ הקומץ הלכתא כר' ישמעאל וס"ל נמי לעולם ב"ת עשה א"כ טפי ליה מ"ע א' ולפי הנ"ל א"ש. מיהו בלא"ה לק"מ דרב יהודא מרא דהך שמעתא שאמר כן בשם שמואל רבו ס"ל בברכות ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא דק"ש דרבנן א"כ בצר ליה מ"ע של ק"ש ואע"פ שאמר התם אמת ויציב דאורייתא ז"א מצות עשה חדש דלכ"ע הזכרת יצ"מ דאורייתא וק"ש נמי דאורייתא ולדידיה ק"ש מיהת דרבנן הוא וא"ש וק"ל: